Page 54 - תיאטרון 34
P. 54
דוד שריר
ברבור במדינת העכברים
בביקוריו בקיץ האחרון בפסטיבלי האופרה של ביירויט וזלצבורג,
הבחין דוד שריר בתופעה שלילית בעיניו :הדיקטטורה החדשה של
הבמאים
מנהלים אמנותיים של בתי אופרה ופסטיבלים כמו מנהלי מוזיאונים ושופטים בתחרויות
ספורט מחפשים תמיד את החידוש .חומרי הגלם של הרפרטואר האופראי רובם בני
מאה־שלוש מאות שנה ,וכולם מוצגים במחזוריות קבועה .המוסיקה לעולם נשארת ,ואפילו
אפנת "האותנטיות" בביצועי יצירות מתקופת הרנסנס והברוק איבדה את החידוש ונשארה
עם צלילים חורקים למדי של כלי נגינה כביכול מקוריים .ואז באים "בעלי הקונצפציות"
ומשליטים על הבמה את הרעיונות החדשניים שעיקרם היפוך יוצרות.
האופרה לוהנגרין מבוססת על אגדה רומנטית :סיפור הצלה בדרך נס ,תככים ,הקרבה
וכשפים .הפקת האופרה המוצגת בפסטיבל וגנר בביירויט מראה את חיילי ברבנט הפלמים
ואת אזרחי אנטוורפן מימי הביניים כעכברים מגודלים בצבעי שחור ,לבן וורוד .המקהלה
הענקית מדדה על הבמה על רגלי עכבר לבנבנות ,שרה דרך מסכות רשת בצורת ראש
עכבר ,ומטאטאה את הבמה בזנבות ארוכים .ברגע מסוים פושט גדוד חיילי המקהלה את
מדי העכבר ומתגלות תחתיהם חליפות אזרחיות שחורות או בגדי נופש בצבעי חמניות.
כוונת הבמאי )הנס נויינפלס( ברורה :להציג קבוצות הומוגניות כחיילים ,אזרחים ואפילו
מקהלת אופרה כעדר חיות מטומטמות .בתוספת הוא מקרין סרט מצויר שבו עדר עכברים
במרוץ מטורף מעלה בזכרון את תמונת הפתיחה מהסרט זמנים מודרניים של צ'פלין .עם
פתיחת המערכה השלישית מושמע מרש החתונה המפורסם .על הבמה מסתדרת מקהלת
העכברים בשורות סימטריות ומבצעת תוך כדי שירה חיקוי של תנועות בלט בסיסיות.
במאמר שפורסם בתכניית הפסטיבל כותב הבמאי שרצה לשעשע את הקהל .נראה שרצה
להגחיך את מה שוגנר התכוון להציג כדרמטי.
הפקת לוהנגרין הנוכחית היא עוד ניסיון לקעקע את המסורת הרומנטית־פומפוזית של
האופרות המפורסמות כפי שעשתה זאת הנינה של המלחין ,קתרינה ,בעבודת הבימוי
הראשונה שלה בביירויט –המייסטרזינגר מנירנברג .קתרינה וגנר עשתה מהפך :האופרה
לא מתרחשת במאה השש־עשרה אלא בשנות השישים של המאה ה־ ,20בתקופת מרד
הסטודנטים .ראשי הגילדות המנהלות את העיר הם ביורוקרטים משעממים .הנס זאקס,
הסנדלר המשורר ,מקליד את שיריו על מכונת כתיבה ,ואת הנעליים עם דליי צבע לבן
52גליון 34
