Page 59 - תיאטרון 34
P. 59
ביכורי מחקר
אולגה לויטן ,ז'נט מלכין
עיון מחודש בתיאטרון מודרניסטי ,חוקרים צעירים
תחת כותרת זו כינסנו ארבעה מאמרים פרי עטם של חוקרים צעירים :קרן כהן )תלמידת מחקר,
האוניברסיטה העברית( ,מיכל פלס־אלמגור )תלמידת מחקר ,אוניברסיטת באר־שבע( ,שלומית
בן מנחם־כהן )תלמידת מוסמך ,האוניברסיטה העברית( ויאן קינה )תלמיד מחקר ,האוניברסיטה
העברית( .מאמרים אלה צמחו מתוך ההרצאות של חוקרים אלה בכנס השנתי של האגודה
הישראלית לקידום חקר התיאטרון שהתקיים בפברואר .2012הכנס "עיון מחודש בתיאטרון
המודרניסטי :בין אוטופיה לאפוקליפסה" ,אורגן על־ידי החוג ללימודי התיאטרון באוניברסיטה
העברית ,בשיתוף עם האגודה.
מארגני הכנס בחרו לדון ביסודות התיאטרון המודרניסטי ,שהתהווה בתחילת המאה העשרים,
מנקודת המבט של המאה העשרים ואחת ,ולהשוות בין שתי הגישות -המודרניסטית
והפוסט־מודרניסטית .דגש מיוחד הושם בכנס על המודעות הכפולה ,או המפוצלת ,של יוצרי
התיאטרון המודרניסטי שנטו ,מחד ללהט אוטופי ומשיחי ,ומאידך לאנגסט אפוקליפטי .הדיונים
הערים שהתנהלו בימי הכנס נגעו בתהליכים אמנותיים ,חברתיים/פוליטיים ,אישיים וטיפוליים
בתיאטרון הבין־לאומי ובתיאטרון היהודי והישראלי .במהלך דיונים אלו נבחן אופייה
האמביוולנטי של החשיבה המודרניסטית ,שאפשרה דמיון סוריאליסטי ושפה סובייקטיבית לצד
השאיפה לשנות ולתקן את העולם באמצעות הבמה.
נושאים אלו נדונים בארבעת מאמרי הקובץ המשקפים את תחומי המחקר המגוונים של
החוקרים הצעירים .כל אחד מהמאמרים מעניק זווית ראייה ייחודית המחדשת ואף מעשירה את
השיח הקיים .קרן כהן מציעה מבט השוואתי בין האסטרטגיות האמנותיות של ברטולד ברכט
ורוברט ווילסון ואף משווה בין פעילותם התיאטרונית .מאמרה מגלה קווי דמיון בלתי צפויים
בין ברכט ,האמן הדגול של "התיאטרון הפוליטי" במודרניזם ,לווילסון ,האמן הדגול של
"תיאטרון החלום" בפוסט־מודרניזם ,המאפשרים ראייה והערכה מחדש של הגדרות אלה .מיכל
פלס־אלמגור מקשרת בין הפואטיקה התיאטרלית של ניסים אלוני לבין תופעות אסתטיות של
ריק ותהום .היא בוחנת את זיקת תופעות אלה לחיי החברה הישראלית ,כשבמרכז דיונה עומד
המחזה הנסיכה האמריקאית .מאמרה של שלומית בן מנחם־כהן מתייחס לייחוד המודרניסטי
של התיאטרון הדתי ,כפי שהוא בא לידי ביטוי בעבודותיהם של שני אמנים ישראליים בני
זמננו ,ברוך ברנר וסאמי סמיר .המאמר חושף תיאטרון דתי 'אחר' שכמעט ולא נדון בשיח
המחקרי הישראלי ,ובוחן את שפתו המטה־תיאטרונית .יאן קינה מציע קריאה מקורית לקשר
שבין תולדות חייו של סמי גרונמן ,סופר יהודי־גרמני ,לבין שפתו האמנותית כפי שהיא
מתפתחת לאחר שהיגר מגרמניה לישראל .במאמר זה ,ביוגרפיה אישית ופוליטית מהווה
מפתח להבנת טיבה של הרב־תרבותיות.
גיליון 57 34