Page 59 - תיאטרון 34

‫ביכורי מחקר‬

‫אולגה לויטן‪ ,‬ז'נט מלכין‬

‫עיון מחודש בתיאטרון מודרניסטי‪ ,‬חוקרים צעירים‬

‫תחת כותרת זו כינסנו ארבעה מאמרים פרי עטם של חוקרים צעירים‪ :‬קרן כהן )תלמידת מחקר‪,‬‬
‫האוניברסיטה העברית(‪ ,‬מיכל פלס־אלמגור )תלמידת מחקר‪ ,‬אוניברסיטת באר־שבע(‪ ,‬שלומית‬
‫בן מנחם־כהן )תלמידת מוסמך‪ ,‬האוניברסיטה העברית( ויאן קינה )תלמיד מחקר‪ ,‬האוניברסיטה‬
‫העברית(‪ .‬מאמרים אלה צמחו מתוך ההרצאות של חוקרים אלה בכנס השנתי של האגודה‬
‫הישראלית לקידום חקר התיאטרון שהתקיים בפברואר ‪ .2012‬הכנס "עיון מחודש בתיאטרון‬
‫המודרניסטי‪ :‬בין אוטופיה לאפוקליפסה"‪ ,‬אורגן על־ידי החוג ללימודי התיאטרון באוניברסיטה‬

‫העברית‪ ,‬בשיתוף עם האגודה‪.‬‬

‫מארגני הכנס בחרו לדון ביסודות התיאטרון המודרניסטי‪ ,‬שהתהווה בתחילת המאה העשרים‪,‬‬
‫מנקודת המבט של המאה העשרים ואחת‪ ,‬ולהשוות בין שתי הגישות ‪ -‬המודרניסטית‬
‫והפוסט־מודרניסטית‪ .‬דגש מיוחד הושם בכנס על המודעות הכפולה‪ ,‬או המפוצלת‪ ,‬של יוצרי‬
‫התיאטרון המודרניסטי שנטו‪ ,‬מחד ללהט אוטופי ומשיחי‪ ,‬ומאידך לאנגסט אפוקליפטי‪ .‬הדיונים‬
‫הערים שהתנהלו בימי הכנס נגעו בתהליכים אמנותיים‪ ,‬חברתיים‪/‬פוליטיים‪ ,‬אישיים וטיפוליים‬
‫בתיאטרון הבין־לאומי ובתיאטרון היהודי והישראלי‪ .‬במהלך דיונים אלו נבחן אופייה‬
‫האמביוולנטי של החשיבה המודרניסטית‪ ,‬שאפשרה דמיון סוריאליסטי ושפה סובייקטיבית לצד‬

‫השאיפה לשנות ולתקן את העולם באמצעות הבמה‪.‬‬

‫נושאים אלו נדונים בארבעת מאמרי הקובץ המשקפים את תחומי המחקר המגוונים של‬
‫החוקרים הצעירים‪ .‬כל אחד מהמאמרים מעניק זווית ראייה ייחודית המחדשת ואף מעשירה את‬
‫השיח הקיים‪ .‬קרן כהן מציעה מבט השוואתי בין האסטרטגיות האמנותיות של ברטולד ברכט‬
‫ורוברט ווילסון ואף משווה בין פעילותם התיאטרונית‪ .‬מאמרה מגלה קווי דמיון בלתי צפויים‬
‫בין ברכט‪ ,‬האמן הדגול של "התיאטרון הפוליטי" במודרניזם‪ ,‬לווילסון‪ ,‬האמן הדגול של‬
‫"תיאטרון החלום" בפוסט־מודרניזם‪ ,‬המאפשרים ראייה והערכה מחדש של הגדרות אלה‪ .‬מיכל‬
‫פלס־אלמגור מקשרת בין הפואטיקה התיאטרלית של ניסים אלוני לבין תופעות אסתטיות של‬
‫ריק ותהום‪ .‬היא בוחנת את זיקת תופעות אלה לחיי החברה הישראלית‪ ,‬כשבמרכז דיונה עומד‬
‫המחזה הנסיכה האמריקאית‪ .‬מאמרה של שלומית בן מנחם־כהן מתייחס לייחוד המודרניסטי‬
‫של התיאטרון הדתי‪ ,‬כפי שהוא בא לידי ביטוי בעבודותיהם של שני אמנים ישראליים בני‬
‫זמננו‪ ,‬ברוך ברנר וסאמי סמיר‪ .‬המאמר חושף תיאטרון דתי 'אחר' שכמעט ולא נדון בשיח‬
‫המחקרי הישראלי‪ ,‬ובוחן את שפתו המטה־תיאטרונית‪ .‬יאן קינה מציע קריאה מקורית לקשר‬
‫שבין תולדות חייו של סמי גרונמן‪ ,‬סופר יהודי־גרמני‪ ,‬לבין שפתו האמנותית כפי שהיא‬
‫מתפתחת לאחר שהיגר מגרמניה לישראל‪ .‬במאמר זה‪ ,‬ביוגרפיה אישית ופוליטית מהווה‬

‫מפתח להבנת טיבה של הרב־תרבותיות‪.‬‬

‫‪ ‬גיליון ‪57 34‬‬