Page 174 - גג 44

‫רומזים על מגמות מסוכנות‪ ,‬על אובדן זהות יהודית אותנטית במדינת ישראל‪ ,‬על מגמות‬
‫של התבוללות ב"תרבות העולם" האמריקאית והאירופית‪ .‬אין זו‪ ,‬כמובן‪ ,‬השלכה‬
‫אלגורית של אחד לאחד‪ ,‬כוונתו של אפלפלד אינה לומר שמה שהיה הוא שיהיה‪ ,‬אלא‬
‫שמאמץ הסרק של היהודים להשתחרר מיהדותם ולהיות ככל הגויים לא הגיע לסופו עם‬

‫הקמתה של מדינת ישראל‪ .‬הוא נמשך והולך גם בה‪.‬‬

‫אפשר שיש כאן גם מסר אחר הנוגע בנו ובחיינו בישראל‪ ,‬מסר הצפון בדמותה של‬
‫גלוריה‪ ,‬ורומז לשאלת "מיהו יהודי"‪ .‬לפי טמיון יהודי הוא מי שחי ומת כיהודי‪ ,‬ומזדהה‬
‫עם גורלו ההיסטורי של העם היהודי‪ ,‬ולא רק מי שנולד לאם יהודייה‪ .‬גלוריה הייתה‬
‫יהודייה יותר מרבים אחרים שנולדו יהודים על פי ההלכה‪ ,‬אם כי היא עצמה כלל לא‬
‫ידעה עד כמה דבקה ביהדות‪ .‬אורח חיים יהודי הוא מה שעושה אדם ליהודי‪ ,‬בן לעם‬
‫הבחירה‪ ,‬כתפיסתו של יהודה הלוי בספרו הכוזרי‪ .‬ההשלכה האקטואלית ברורה מאליה‪,‬‬
‫אבל להנחה זו יש גם צד אחר‪ ,‬שמתגלה בטמיון ובכמה סיפורים אחרים משל אפלפלד‪,‬‬
‫וכבר עמדה על כך ד"ר לילי רתוק בספרה בית על בלימה‪ .‬סיפורים שונים של אפלפלד‬
‫מעמידים הנחה היסטוריוגרפית יהודית‪-‬לאומנית‪ ,‬פשטנית ככל הנחה לאומנית‪ ,‬לפיה‬
‫העולם נחלק ליהודים ולגויים‪ ,‬לנימולים ולערלים‪ ,‬בלשונו של המשורר הגדול‪ ,‬אצ"ג‪ .‬מי‬
‫שהוא יהודי‪ ,‬לא מבחינה גזענית‪ ,‬כי אם מהבחינה הדתית והלאומית‪ ,‬לאמור מי שמקיים‬
‫אורח חיים יהודי‪ ,‬הריהו בהכרח שונה לטובה‪ ,‬מעצם היותו יהודי מכל מי שאינו יהודי‪ .‬כל‬
‫מי שאינו חי כיהודי‪ ,‬גם אם נולד לאם יהודייה‪ ,‬על אחת כמה וכמה אם נולד וחי כנוצרי‪,‬‬

‫הריהו בחזקת גוי‪ ,‬לאמור‪ ,‬שיכור‪ ,‬נואף‪ ,‬רוצח ורודף בצע‪.‬‬

‫רעיון זה נרמז כבר בפרק הראשון‪ ,‬בדמותו של הכומר הממיר‪ ,‬האב מרסר‪ .‬הוא מתואר כאיש‬
‫נעים הליכות וטקטי‪ ,‬אבל הוא אינו אהוד‪ ,‬ואחותו משרכת את דרכיה‪ .‬בהמשך נכיר אותו כאדם‬
‫קר‪ ,‬חסר רגשות‪ ,‬ללא יחס למצוקתם של אלה שהמיר את דתם‪ .‬כנגדו נזכר בפרק הפתיחה‬
‫התעשיין הוכהוט‪ ,‬מומר ותיק‪ ,‬הנוהג כגוי גמור‪ ,‬ברשעות אנוכית ליהודים ולחנויות שלהם‪ ,‬כי‬

‫הוא מתעב אותם ואת היהדות‪ .‬כשכושלים עסקיו רואים בו שוב יהודי‪.‬‬

‫כאמור‪ ,‬הבדלה בין יהודי לגוי אינה מושתתת על הנחות גזעניות‪ ,‬גלוריה‪ ,‬שאינה יהודייה‪ ,‬היא‬
‫הדמות החיובית ביותר בנובלה‪ ,‬מה שנובע מאורח החיים היהודי שבידה‪ .‬גם המורה לגיאוגרפיה‬
‫מתואר "כאחד המורים ההגונים"‪ ,‬כיוון ש"חיבה מיוחדת רחש ליהודים‪ ,‬ועל חיבה זו היה תמה‬

‫לעיתים בעצמו"‪ .‬הוא זה שמגלה לקארל את מציאותם של "היהודים האותנטיים" בהרים‪.‬‬

‫האיבה שבין הגויים ליהודים‪ ,‬לפי סיפוריו של אפלפלד‪ ,‬היא איבה מיסטית הנובעת מעליונותה‬
‫המוסרית של היהדות‪ ,‬זהו ניגוד בעל שורשים היסטוריים עמוקים‪ ,‬כפי שמראה אפלפלד בסיפוריו‪,‬‬
‫אבל אין לו‪ ,‬לדעתו‪ ,‬בסיס היסטורי מכול וכול‪ ,‬זוהי איבת הכלב לחתול‪ ,‬כיוון שגוי הוא גוי ויהודי‬
‫הוא יהודי‪ ,‬וגוי בהכרח שונא יהודים‪ ,‬תמיד ינסה להורגו‪ .‬ההשלכות למצב הישראלי נראות‬
‫מובנות מאליהן‪ .‬על אף הסלידה שלי מתפיסה לאומנית‪ ,‬פשטנית ופונדמנטליסטית מעין זו‪ ,‬אין לי‬
‫כל ספק באיכותה הנדירה של הנובלה טמיון ומעוצמתה הבלתי רגילה‪ ,‬גם במכלול יצירתו של‬
‫אפלפלד‪ .‬התפיסה הלאומנית‪ ,‬על אף מקומה המרכזי ברבות מיצירותיו של אפלפלד‪ ,‬בעיני אינה‬
‫עיקרה של יצירתו‪ ,‬מעבר לה עולה מסיפוריו של אפלפלד אמת אנושית ויהודית גדולה וחשובה‪,‬‬

‫שעיקרה ביחסי אדם לאדם‪ ,‬לאו דווקא בהקשר הדתי‪-‬לאומי‪.‬‬

‫ַּגג ‪ ‬גיליון ‪32 44‬‬