Page 176 - גג 44
P. 176
ליליאן דבי-גורי
פגישה לאין-קץ
החווייה המטלטלת המלווה אותי כל חיי
הפגישה הראשונה עם הארץ הייתה חוויה כה עזה ומטלטלת ,שאפשר לכנותה בלשונו
של אלתרמן בשם "פגישה לאין-קץ" .היא ממשיכה ל ַלוות אותי לאורך כל חיי .בכל פעם
שאני משוטטת במרכז תל-אביב עולה ומתפר ֹשת בתוך הנפש פנימה אותה מניפה ענקית
של תמונות שנתגלתה שעה שנעקרתי מנופי ילדותי והגעתי עם הוריי ארצה בשנת .1951
היה זה מסע לכיוון אחד בתקווה למצוא מקום-מקלט-של-קבע שבֹו אפשר להניח סוף-סוף
את הראש ולמצוא מרגוע; ובלשונו האוקסימורונית של אלתרמן בשירו "בטרם יום",
הגענו אל " ֶּא ֶּרץ ִי ְ ֹש ָּר ֵאל ָּז ָּרה" במטרה להיאחז בה ולראות בה מולדת.
לפני כן ראיתי את עיר הולדתי בגדד משנה את פניה לבלי ַה ֵכר .אפילו סיפורי אלף לילה
ולילה יחווירו לעומת חוויות שעברו על ילדים כמוני ,שחיו עד אז באווירה של ביטחון
כלכלי מוצק ,אך הקרקע נשמטה מתחת לרגליהם .הנסיעה במטוס לא דמתה כלל לאותן
טיסות נינוחות לאירופה שבהן נסעתי עם הוריי בחופשות .הפעם ישבנו כולנו -הוריי,
אחי ואני -בדחיסות רבה ,בתוך ערב-רב זר ומוזר ,עד הגיענו לשדה-תעופה הומה מאדם.
הציל אותנו עמיתו של אבי ,שלמד ִאתו רפואה ועלה ארצה לפנינו .הוא ,שנתמנה לרופא
האחראי של שדה-התעופה ,העביר אותנו את כל הליכי הקליטה הרשמיים בלי תור ובלי
ריסוסי די.די.טי .לימים ,מצאתי את עצמי מתנצלת על שלא חוויתי אותן חוויות
טראומטיות שעברו על עולים אחרים .כשיצא לאור ספר שירי מעברות חיים (הוצאת
ספרא והקיבוץ המאוחד ,)2013 ,חשבו קוראיו שמדובר באותן מעברות אוהלים שאליהם
הוטלו העולים בבואם ארצה .צר לי לאכזבם :גם את חוויית המעברה לא חוויתי.
כשפונינו עם העולים אל "שער העלייה" נתבקשנו אמנם לעלות על משאית כמו כולם,
אך אבי סירב בטענה שמשאית מתאימה להסעת-בהמות .בעזרת עמיתו הרופא יצא את
הטרמינל ,ושכר את אחת מבין שתי המוניות שעמדו בשדה .מבלי לדעת עברית ,הוא
הורה לנהג" :מלון הוטל תל-אביב" ,בחשבו ש"מלון" (כך לחש לו עמיתו הרופא) הוא
שמו של בית-מלון תל-אביבי .הנהג המיואש ,שניהל עם אבי דו-שיח של חירשים ,החליט
על דעת עצמו להביאנו למלון "אירופה" מול קולנוע מוגרבי בתל-אביב (בית-מלון זה,
שבו עשינו את ימינו הראשונים בארץ הפך לימים ל ...בית-קלון המשכיר חדרים לאורחים
המזדמנים בו לשעה-קלה).
ַּגג גיליון 34 44
