Page 181 - גג 44
P. 181
ילדי השכונה .ה"מורי" היה שוחט ,וכשהוצאנו אותו מדעתו הוא נהג לרדוף אחרינו בסכין
שלופה ובפיו קללות נמרצות בתימנית .היה לנו בכפר גם לוחם סטלינגרד אחד שנותר
בחיים בזכות בשר ֵרעיו לנשק שנהרגו ובזכות זריקות המורפיום של אבי שהרגיעו בקרבו
את סיוטיו קורעי הלב שאיימו על מנוחת הלילה של השכנים .והיו פליטי שואה רבים
רבים ,ועל כך אין מדברים וגם אין מביטים על אמות הידיים ,רק יודעים בשקט בשקט
שהם כל הזמן מחפשים בן-עיר כלשהו ,וכשהם מוצאים אותו השניים עומדים שעות
שותקים וקצת מדברים...
בנו הצעיר והנמרץ של ה"מורי" עבד בגינתנו ,ואבי שהיה נחוש להיפטר מבעיית היבלית
שילם לו שיחפור חפירות בעומק של מטר ויותר ויאסוף את פקעותיה .אבי הבחין שהוא
אכן אוסף את הפקעות ומנקה אותן היטב ,אך התחמק ולא הסביר את מעשהו .לבסוף למד
אבי הרופא שיעור ברפואה אצל הבן של המורי :הפקעות של היבלית הן התרופה היעילה
ביותר לבחילות ולמיחושי בטן .כך חיו ב"שיכון" כל ברואי עולם ויצוריו בכפיפה אחת,
וגידלו בבית הספר האחד של זרם העובדים את ילדיהם בארבע שעות לימוד יומיות אצל
מורה אחד לכל ארבע הכיתות ואצל מנהל אחד שהיה גם מורה .הייתה גם ספרייה
עירונית אחת שלימים נשאה את שמו של אחי המנוח ג׳מיל-גדעון דבי שנפטר ממחלת
הסרטן טרם הגיעֹו למצוות.
וכאן גם המקום לספר שבאותו שיכון רופאים הנהיג אבי ,שמנהגי "הכנסת האורחים"
שלו היו לשם דבר ,מפגשים שבועיים של משחק הברידג׳ שנמשכו מהשעה 16.00עד
השעה 22.00כולל תה של מנחה וארוחת ערב .עלינו הילדים הוטלה החובה להתנהג
בשקט ,אך מותר היה לנו להסתובב ולצפות בשחקנים .אמי אירחה את המתחרים בשלל
גינוני-אירוח ובמבחר הטעמים .כל זה נקטע כבמכת חרב עם הירצחו של אחד מרביעיית
השחקנים הד״ר ישראל-רודולף קסטנר שהיה חביב ואהוב מאוד על כולם .לימים צירף
שחקן אחר ברביעייה ,רופא הילדים הפרופסור נחום בוגר (בוגרשוב) ,את ידידתו גיזי
קראוס ,מניצולות רכבת קסטנר ,שלימים היתה מורה מצויינת שלי לברידג׳ .זכיתי זכות
כפולה :להכיר את הפרופסור בוגר כאחד הפרטנרים של אבי בברידג' וכרופא ילדים שאין
שני לו ,שטיפל בבני הבכור גדעון ,שנקרא על שם אחי המנוח.
ובאשר לספריה על שם אחי ,היא "הולאמה" אחרי שלושה עשורים על ידי עיריית פתח
תקווה שבלעה את השיכון שהיה "הכפר שלנו" .הפיצוי על "הלאמת" הספריה התבטא
בהחתמת כל הספרים בחותמת שהעידה על התרומה .לימים גם אבד החותם ,והספרים
החתומים נעלמו כלא היו .הכפר הפך לעיר ,ומכל דיירי השיכון הישן ,שלא הסכים
להתפנות ,היה מר נגלר ה"יקה" ,חברו הקרוב של אבי ,שנהג לטייל ִאתו במכנסי חאקי
קצרים ,נעליים גבוהות ומקל של מטפסי הרים בשדות מוכי הנחשים והעקרבים שמסביב.
לשנה הבאה בירושלים הבנויה
היעד הבא ב"כיבוש הארץ" היה ירושלים .ירושלים נחרתה בזיכרוני מלילות הסדר בבגדד.
בסוף "חד גדיא" המייגע ,אהבתי מאוד לשמוע את המשפט שסיים את הסדר :״לשנה הבאה
ַּגג גיליון 39 44
