Page 248 - גג 44

‫למשמע קולו של בני‪ ,‬העובד הנאמן של אבי‪ ,‬היא חשבה בפיכחון לא סביר שהיא רוצה‬
‫לזעוק לעבר עיניו‪ ,‬כשיחזור הנה תוך זמן קצר‪ ,‬בוגד‪ ,‬בוגד אחד‪ .‬אך מי היא תהיה‬
‫בלעדיו‪ ,‬מי ירצה בה מלבדו? "את דשנה‪ ,‬ואין עלייך"‪ ,‬תכופות נהג לומר לה‪ ,‬באותם‬
‫פעמים שהיה מתפרקד על שדיה הגדולים כמו תינוק קטן‪ ,‬וזאת אחרי שסיימה לאכול שם‬
‫את שאכלה וחזרה למיטה‪ .‬והיא האמינה לו אז‪ ,‬כשהוא היה ניתק ממנה‪ ,‬נשכב על צידו‬

‫ומביט לרגע בעיניה‪ ,‬כמו כדי לחתום כך את קביעתו‪.‬‬
‫היא ידעה אם כך בליבה פנימה שהיא לא תרים את קולה עליו‪ .‬לא רק בגלל שהוא היה‬
‫מתנחם בזרועותיה לאחר לילות העבודה הארוכים‪ ,‬ולא רק בגלל שהיא לא נמנתה על זן‬
‫מקימי השערוריות‪ ,‬אלא בעיקר בגלל שהיא האמינה שהוא אוהב אותה ככה‪ ,‬שמנה‪ ,‬אף‬

‫שלאמיתו של דבר הוא היה צריך אותה ככה‪.‬‬
‫"הכול בסדר‪ ,‬תודה"‪ ,‬היא ענתה לבני בקול מהוסה‪ ,‬כי ידעה שהקדימה להגיע היום‪ ,‬ולא‬
‫רצתה להפריע את שגרת המסעדה‪ ,‬מה עוד שהייתה חסרת מנוחה עוד מהבית‪ .‬ואחרי‬
‫שנופפה לו בידה לאות תודה‪ ,‬היא הכניסה לפיה את אחת מקציצות הקבב שנשפכו‬
‫החוצה על גבי צלחת הפלסטיק‪ ,‬וסגרה עליה בין שיניה‪ ,‬והחלה שוב לאכול‪ .‬אך הפעם‬
‫עורר בה טעם הבשר בפה תחושת גועל דוחה‪ ,‬כאילו התאווה שהוא היה מעורר בה‬
‫ברגיל‪ ,‬לא הייתה אלא פעולה של העלאת גירה‪ ,‬ותודעתה התכסתה לרגע בדוק מערפל‪.‬‬
‫היא עצמה את עיניה וראתה שוב את כתמי השפתיים על דש חולצתו של אבי‪ ,‬בהם‬
‫הבחינה היום שוב מדי בוקר זה כבר היום השני‪ ,‬כשהכניסה את בגדיו לתוך תוף מכונת‬
‫הכביסה‪ .‬מישהי התנפלה עליו בנשיקות‪ ,‬וזו לא הייתה היא‪ .‬והיא גלגלה בדמיונה את‬
‫האופן שבו חלל גופה של בעלת השפתיים ההיא‪ ,‬שכמו הסתתר מבעד למרווח שבין‬
‫שפתותיה‪ ,‬התחכך בגופו‪ .‬והיא ניסתה להתעשת‪ ,‬ורוקנה מוכנית את תכולת כיסי מכנסיו‪:‬‬
‫כמה מטבעות כסף מצלצלות‪ ,‬קיסם אחד בעטיפתו וגם מפית נייר קמוטה אחת שעליה‬
‫שירבט ככל הנראה הזמנה של לקוח‪ ,‬ודחסה את המכנסיים המרוקנים מתכולתם בתנועות‬
‫דחיפה מהירות ובהולות לתוך המכונה‪ .‬כשסיימה‪ ,‬הביטה למספר רגעים בתוף המכונה‬
‫המסתחרר‪ .‬חייה עם אבי צפו ועלו לנגד עיניה‪ ,‬והם נדמו לה ברגע הזה כמערבולת חסרת‬
‫פשר שלא יכלה לתת לה שם‪ .‬למה היא התחתנה עימו‪ ,‬אם סירבה לתת לו לגעת בה‬
‫ממש‪ ,‬באותה תאווה שראתה מדי פעם כמעט באימה בסרטים או בטלוויזיה‪ ,‬כי דמתה‬
‫בעיניה להתגוששות בין חיות‪" .‬אתה אוהב אותי?" הייתה שואלת אותו תכופות אחרי‬
‫מגעם הקצר‪ ,‬כך‪ ,‬בטון המגושם והילדותי שלה‪ .‬ומבעד לתפיחת הכרית עליה היה מוטל‬
‫פרקדן פלג גופו העליון‪ ,‬הוא היה עונה לה בקול מנומנם וכמו מנותק מממדי זמן ומרחב‪,‬‬
‫"ברור‪ ,‬את אישתי‪ ,‬לא?" מה שלא היה ברור‪ ,‬הייתה העובדה שגם הוא לא רצה בה‬
‫אחרת מכך‪ .‬כי מה הוא מצא בה? האם אהבה? או אולי הדהוד לשרשרת ארוכה של‬

‫נשים שאינן קמות ועוזבות לעולם‪ .‬שמצויות פה‪ ,‬רק פה‪.‬‬
‫ובעודה ישובה באותו יום במסעדה‪ ,‬היא הליטה את פניה בשתי כפות ידיה העבות ורכנה‬
‫בחוסר אונים עד שנצמדה לבסיס השולחן‪ .‬היא שאלה את עצמה‪" :‬מה הייתה עושה‬
‫הבלונדינית היפה שלפניה במצב כזה‪ ,‬כשאת מגלה יום אחד שבעלך בוגד בך‪ ".‬ומיד‬
‫חשה בתהום הפעורה ביניהן‪ .‬כי היה לה ברור‪ ,‬ששאלה כזו לעולם לא היתה חולפת‬

‫במוחה של אותה אישה יפה‪.‬‬

‫ַּגג ‪ ‬גיליון ‪106 44‬‬