Page 108 - תיאטרון 46
P. 108
ח"נ ביאליק :על העלילה והפתוס
העלילה והּ ַפתוס -שתי אבני הּ ִפנות של הדרמה -הם הם מראשי תכונותיו של
העם העברי והם הם מבחר ס ֻגלותיהן של שפתו ושירתו בימי הע ֹז והח ֹסן.
אין כעם העברי עם מפעל ועלילהִ .מדתם של אברהם אבינו ותלמידיו " -אמור
מעט ועשה הרבה" .משה ,בוקע הים ,לא איש דברים הוא" .כבד-פה".
השפה העברית ְ -ראי העם -אף היא בעיקרה אך שפת העלילה והמפעל .מן
השם והתאר ,היסוד העומד והנח ,אין בה בלתי אם מעטֻ .רבה "פ ֹעל" .מן השם,
תאר-השם ותאר-הפעל איננה תופסת אלא את המועט ,זה שהמפעל והעלילה
זקוקים לו .מרחבת היא בפעלים ומצמצמת בשמות ותארים.
ללשון העברית אין אפילו זמן ה ֹוֶה -זמן המנוחה והעמידה .אותו לא תדע ולא
תכיר .לה רק זמני התנועה התמידית -העבר והעתיד .ה"הוה" שלה הוא אך
מדומה :חציו עבר וחציו עתיד .משיִ ָק ֵרש ל"ה ֹוֶה" -מיד יֵ ָעשה ת ֹאר ונפסל
להוראת זמן .ואולם גם העבר והעתיד בה אינם קרושים ועומדים .שוטפים הם,
מתנועעים ,מתחלפים .ו' אחת מהפכתם על פניהם .העבר יהי לעתיד והעתיד
לעבר" .וַיהי" "והיה" .מתנועעת היא מבפנים ואין לה מנוחה.
ובצורת ההרצאה ֻ ּ -כלה תנועה ועלילהֻ ּ ,כלה ִספור מעשים ,ורק מעשים .כל
פסוק קטן שבה היא פסיעה לפנים ,תנודה ועקירה ממקום זה לשלאחריו .אין
עמידה ו ְש ִהיָה במקום אחד לשם הסתכלות ב ֵטלה .ה ֵתאור כמעט שאינו תופס
בה מקום ולעולם אינו בה "לשמו" ,אלא בתור חוליה מוכרחת של גלגולי
המאורעות ושלשלת העלילות ,וכשאין להמשיך את סיפור המעשה בלעדיו.
ההרצאה המקראית של דברי עלילה היא כנהר שאינו פוסק .מים זוחלים.
חזיונות הנביאים -ראשית תכונתם היא ה ַפתוס .אלהים מדבר אל האדם מן
הסערה :רב העלילה ,בהיות עליו יד ,יהי לעזוז וגבור ,לגבור-מלחמה .רוחו חוצב
להבות ושפתו -ים נגרש.
ובשוב עמנו ושפתו אל ּכ ֹחם הראשון ,הקדמוני ,בטוח אני ,כי יקומו לנו אמני
הדרמה אשר לא ראתה כמוהם עוד עין מעולם.
אשרי המאמין! האמנות והאמונה שרשם אחד :האמינו ,בוני הבימה ,בעמכם,
בנפשכם אתם ,בכ ֹחכם -ו ֵתָא ֵמנּו.
ויאמר איש מכם" :אם יש ּ ִבי ָמה -
ּ ֻכלֹו נָת ֹן נָתּון ֶאל ַהּ ִבי ָמה".
ח .נ .ביאליק ז' ניסן התרפ"א מוסקבה
106ת י א ט ר ו ן גיליון 46
