Page 106 - תיאטרון 46
P. 106

‫היא יושבה לחלון‪" ,‬כל כוכב רימון זהב"‪ ,‬עכו והסופים‬

‫אני יושבת על אדן החלון בדורנאך בהרי שוייץ‪ .‬שלג כבד לא מפסיק לרדת‪ ,‬ואני‬
‫חולמת על עכו‪ .‬בשעה זו אם יתקפוך געגועים והגעגוע הזה ונוהה ועייפה‬
 ‫תטה עיניך ותשוטט חידלת תקווה בערפל ונפשך תצא לאלוהים ולאושר‪,‬‬
‫כמוני שאי עיניך השמיימה ולמדי נא מהם את ליבך שלווה‪ .‬כל הצד השמאלי‬
‫בגופי כוויות דרגה שנייה‪ ,‬כי נשפכו עליי מים רותחים‪ ,‬ואני רותחת ואני רועדת‬
‫מעצבים‪ ,‬כמוני שאי עינייך השמיימה ולמדי נא מהם את ליבך שלווה‪ .‬ואני‬
‫מסתכלת למעלה ואני אשכרה מדברת‪ ,‬ואני אומרת לו‪ :‬תגיד‪ ,‬מה אתה רוצה‪.‬‬
‫תגיד מה אתה רוצה‪ ,‬אתה חושב‪ ,‬חשבת שאשבר?!?! אני לא אשבר‪ ,‬ואני‬
‫ידעתי עוד יפשטו על פני הארץ כולה ככוכבים לפנות שחר ביריעת תכלתם‬
‫המשובצת זהב ככושיות השחורות לילי קיץ מתוקי לילות‪ .‬אני לא לובשת‬
‫הרבה‪ ,‬כי בגלל הכוויות‪ .‬תנור עצים דולק והשלג לא מפסיק לרדת‪ ,‬ואני‬
‫מתגעגעת לעכו ולסופים‪ ,‬ונפשך תצא לאלוהים ולאושר‪ .‬והסופים שם בארצות‬
‫החמות בין נהר פרת ונהר חידקל מסתובבים עם כיוון הכוכבים כל כוכב‬
‫רימון זהב‪ .‬רימון זהב‪ .‬והסופים מסתחררים‪ ,‬שיכורים מאהבת אלוהים‪ ,‬ואני‬
‫ידעתי עוד יפשטו על פני הארץ כולה ככוכבים לפנות שחר ביריעת תכלתם‬
‫המשובצת זהב ככושיות השחורות ליליי קיץ מתוקי לילות קודחים ומחרישים‬

                  ‫מעולפי שחור וכליליי הכוכבים‪ .‬כל כוכב רימון זהב רימון זהב‬

                    ‫היא יושבה לחלון‪" ,‬נהמת כל חיי"‪ ,‬מות האם‬

‫אחד אחד ובאין רואה ככוכבים לפנות שחר כבו שפוניי מאוויי ויכלו ביגון‬
‫דומם‪ .‬אני יושבת על אדן החלון בבית בעכו מול הים‪ ,‬אמי נפטרה‪ ,‬זכרונה‬
‫לברכה‪ .‬היתה צדקת גמורה‪ .‬היא באמת היתה צדקת‪ .‬היינו מדברות בלילות‬
‫בטלפון‪ ,‬עכו פתח תקוה‪ ,‬והייתי שואלת אותה‪" :‬נו צדקת‪ ,‬איזה מעשי צדיקות‬
‫עשית היום?" והגעגוע הזה‪ ,‬הלא זה האחרון עוד כמוס עימי והוא נהמת כל‬
‫חיי לא יחרישנה המון יום וכל שטן לא יכחידנה‪ .‬והתמונה הזאת הלוא שמורה‬
‫עד היום בעינה ובמלוא תומה‪ ,‬דמות ילדותי הקדושה‪ ,‬והגעגוע והתמונה הזאת‬
‫ונוה הוריי הדל קן מבטחי ואוהל שלומי ומעון אור פני אם ומחבוא כנפה‬
‫וצילה אוצר ניחוחי נשיקותיה ומצפון ריח חיקה אך לו עוד פעם אחת‪,‬‬
‫והגעגוע הזה‪ ,‬אשר איטב נא עוד בעיני אלוהים ולפני נטות יומי‪ ,‬והגעגוע אם‬
‫בהקיץ ואם בחלום אך לו עוד פעם אחת‪ .‬אהה לו‪ ,‬אך הפעם‪ ,‬ולו רק עד‬
‫ארגיעה‪ ,‬יישנה נא אליי בכל יקרו חזון קדמת ילדותי‪ ,‬ובוקר חיי ישטפני‬

                                                               ‫במלוא מותקו הראשון‪.‬‬

                        ‫‪  104‬ת י א ט ר ו ן ‪ ‬גיליון ‪  46‬‬
   101   102   103   104   105   106   107   108   109   110   111