Page 104 - תיאטרון 46
P. 104
על שירי הערש" -אור עיניי"
לא רוצה ,שכב עוללי שכב ,לא רוצה ,לא רוצה .עוד מעט ושב מן הכפר ,האב.
לא רוצה אב ,לא רוצה .ראה עגלתו העמוסה -הנה שבה היא שם עם סוסה,
ותפוחים בה למי? לך -בר ביטני .לא רוצה בר ביטני ,לך .לא רוצה בני.
שכב עוללי ,שכב עוד מעט ,ושב מן הכפר .האב לא רוצה .אב ראה עגלתו
העמוסה ,עוד מעט שבה היא ,שם עם סוסה ואגוזים בה ,למי? לך – אוצרי .לא
רוצה אוצרי .לך בני .לא רוצה בני .שכב בני ,שכב עוללי ,שכב .עוד מעט ושב מן
הכפר .האב לא רוצה .ראה עגלתו העמוסה -הנה שבה היא שם עם סוסה
ומגדנות בה למי?למי?למי???
לך ,אור עיניי ,לך בני ,לך אור עיניי ,לך בני .בני .בן לו היה לי ,ילד קטן שחור
תלתלים ונבון .לא ,לא ,זה רחל ,זה לא ביאליק .אני לא רוצה....
היא יושבה לחלון" ,בדד"" ,הכניסיני" מות האב
אני יושבת על אדן החלון ,אני שוכבת במיטה .מעירים אותי ומספרים לי שאבא
שלי נפטר .הוא מת בבית .היה חולה מאד .אני יושבת במטבח עם סיגריה
ורועדת בכל הגוף ,ללא שליטה .כל הגוף רועד המון זמן.
זהו ,השמיים נפלו .כולם נשא הרוח כולם סחף האור .אני לבד לבד לבד בדד
בדד נישארתי ואף השכינה עימדי כנף ימינה השבורה על ראשי הרעידה.
ואני רועדת בכל הגוף בלי שליטה המון זמן .הוא מת בבית בשבת לפנות בוקר.
הוא נפל בדרך חזרה מהשרותים למיטה והתמונה הזאת מאז ,התמונה הזאת,
גם כשכלה לבבי לחלון לאור וכשצר לי המקום מתחת לכנפה כבשה ראשה
בכתפי ודמעתה על דף גמרתי נטפה
והתמונה הזאת והגעגוע הזה מאז והתמונה בזאת מתנפלת עלי בכתה עליי
ותתרפק עליי.
וכמו שחה בכנפה בשבורה בעדי כולם נשא הרוח כולם פרחו להם ונישארתי
לבדי לבדי.
לא זכיתי באור מן ההפקר
העיסוק בחומרים האלה שלך ,מלך היהודים ,מחזיר אותי למקומות של ייאוש ואני
כבר לא שם .הגעגוע האין סופי ,הכאב ,הבור השחור שדבר בעולם לא ימלא -
אני לא שם! הדיכאון .החוויה הדטרמיניסטית של החידלון האכזבה ,זה לא מדבר
102ת י א ט ר ו ן גיליון 46
