Page 100 - תיאטרון 46
P. 100
והוא בא למשאלה ,וזה היה לו ,too muchוהוא קם והתחיל לצעוק עלי .ואז
התחלנו לדבר ,זה היה מדהים .אבל הוא ממש ,הוא נורא ,נורא ,נורא כעס .זה
נהדר ,כי במצב כזה עדיין יש מה לעשות .גם אם יש אנטי .כשיש כעס אפשר
עוד לעשות עם זה משהו .הקושי שלי הוא עם קהל אפאתי ,וזה קורה.
קינר :מוכר ולא חביב.
יערון :כשאנשים הם אפאתיים ,אני אומרת :אלוהים אדירים .חבר'ה ,הכל פה
מתמוטט ,איך אתם חיים? זו חוויה שלי.
קינר :כי את מאוד דואגת לערב קהל .מאוד דואגת להחיות קהל .מאוד דואגת
לשתף אותו.
יערון :כן .כי זה עוד משהו שלמדתי באוניברסיטה ,שאחד הדברים הראשונים
זה לעשות את ההבחנה בין תיאטרון לבין קולנוע .או בין כל אמנות אחרת.
קינר :בהחלט.
יערון :הכוח של התיאטרון הוא בכאן ועכשיו של הרגע הזה ,שהוא אמנות
חיה ,ולכן גם היא לא כל כך תיכחד.
קינר :זה לא רק זה .את לקחת מהאוניברסיטה עוד משהו .את ממשיכה בעצם
לעשות תיאטרון קהילתי.
יערון :לגמרי.
קינר) :צוחק(.
יערון :ממש .ללא ספק זה שלמדתי תיאטרון קהילתי ואחר כך הגעתי לעכו ,זה
מה שיצר את העבודה שלי .לו הייתי לומדת משחק לא הייתי יוצרת .בגלל
שנקודת המוצא בתיאטרון קהילתי מאוד שונה מנקודת המוצא בשיעורי משחק
קלאסי .נקודת המוצא היא עבודה עם אנשים ,נקודת המוצא יותר תראפויטית.
היא יותר של ראיית האחר .לא משנה שאני שיא הנרקיסיזם בעולם ,אבל עדיין
זה פונה אל האחר ,זה טיפולי ,זה אנושי ,זה מאפשר ונותן ביטוי לקולות מודרים,
ועם זה באתי לתיאטרון .בעצם עשיתי עבודה קהילתית על עצמי .בזכרונות זה
מה שהיה .כי דודי ואני עשינו שם איזו שהיא עבודה קהילתית.
קינר :זה גם מה שאני הרגשתי.
יערון :ופתחנו את הדלת ל ,-אתה יודע ,כמו סטודנטים לרפואה שצופים
בניתוח ,פתחנו את הדלת ,ולא רק שמציצים בניתוח ,אלא גם לוקחים בו חלק.
קינר :כן.
יערון :ולכן גם באיזה שהוא שלב כבר הרגשתי שאני מיציתי בזכרונות את
העבודה עם אבא שלי ,וגם בארבייט היה שלב שחשתי שאם עכשיו אמשיך ,זה
כבר יהיה באמת מסחר .כי זה כבר היה פחות מעניין .זה כבר לא היה בכאן
ועכשיו ,זה לא היה משחק חי.
98ת י א ט ר ו ן גיליון 46
