Page 98 - תיאטרון 46
P. 98
יערון :בטח .זה כל הזמן ,זה כישלון יום יום ,שעה ,שעה ,רגע ,רגע .ומצד שני
אנחנו חיים .אז כל זמן שנשמה באפי ,לפחות במיקרוקוסמוס שלי אני עושה את
מה שאני עושה.
קינר :מה שנכון נכון.
יערון :וזה גם מה שהרבה פעמים אומרים עלינו בתיאטרון .אומרים -אתם
בועה ,אתם לא מחוברים למציאות .אבל הבועה הזאת אמיתית .לדוגמה ,מייסרה
]מייסרה מסרי – חבר במרכז התיאטרוני עכו .המערכת[ הוא אדם אמיתי ,והקשר
בינינו הוא אמיתי.
קינר :אהה.
יערון :אנחנו חברים .אז אם זה קורה בבועה הזאת ,הבועה הזאת יכולה
להתפשט .הרי זה עניין של שינוי תודעה קולקטיבי.
קינר :במובן היותר רחב.
יערון :כן.
קינר :ואיך הערבים שעבדו איתך ראו את זה?
יערון :את מה?
קינר :את העניין הזה שמגרשים את הערבים במופע .כלומר העניין של
הגירוש ,העניין של הפרידה ,העניין של הניתוק.
יערון :אנחנו יצרנו את זה ביחד.
קינר :הבנתי.
יערון :אנחנו יצרנו את מייסרה ,כלומר ,את הדמות שלו .כל הטקסטים שהוא
אומר הם שלו.
קינר :כן.
יערון :כמובן יש תמיד בסיס ,אני יוצרת איזה בסיס ,איזה מין משטח המ ָר ָאה,
אבל זה כל הזמן גם ב"כאן ועכשיו" ,וזה מתפתח .העבודה היא דינאמית .גם
זכרונות היתה כזאת.
קינר :כן.
יערון :אז גם כשמייסרה אומר משהו ,זה שלו.
קינר :כן.
יערון :זה לא שלי .הוא לא שחקן שלי .הוא שותף .וגם זיוואר .זיוואר מאז
שהתחלנו הולך ומפתח את הערבי שרוצה להיות ישראלי .והוא הולך ומפתח את
זה מהצגה להצגה ,זה מדהים.
קינר :כן.
96ת י א ט ר ו ן גיליון 46
