Page 93 - תיאטרון 46
P. 93
תיאטרון אחר
קינר :ואת שם – ואני גם כתבתי על זה באיזה מאמר -את עומדת שם בדמות
ניצולת שואה כקצינת .SSזאת אומרת ,את מתארת את הזוועה הזאת בטון
מחויך ,במין אהבה נורא גדולה.
יערון :בטח .זה בדיוק העניין -שאנחנו כולנו קציני ,SSכולנו ,וזה בעצם מה
שאבא ניסה לעשות – לומר את זה ,לטשטש את ה,-
קינר :את הגבולות.
יערון :את המחיצות.
קינר :סליחה שקפצתי מעניין הגוף לזה .כי גם זאת צורה של מופע עצמי.
יערון :כן.
קינר :לקחת את הזיכרון המחריד הזה ,ולהתאהב בו.
יערון :תראה ,לי יש שנים ֶפ ִטיש לשואה .אנחנו כת מאוד ,מאוד גדולה של
אנשים שיש להם פטיש לשואה .וזה לא רק בגלל שגדלנו על זה .אלא זה גם
בגלל כל החומרים המדהימים שיש שם ...כי זה בעצם ההיפוך .זה ההיפוך של
הטוב .כן? על פניו .השואה מייצגת עבורנו את ההיפוך של הטוב .את הדברים
שהם כאילו בלתי אפשריים.
קינר :כן.
יערון :אבל הם מאוד אפשריים .אכילת בשר אדם .זה דבר מאוד מרתק .מאוד
מסקרן .מאוד מושך .עד מתי נתכחש למי שאנחנו באמת? זאת אומרת אם לא,
אם לא נודה במי שאנחנו ,לא יהיה שלום עולמי ,לא יהיה כלום .זה ימשיך ככה.
אני חושבת שבגלל זה אני עושה את זה ,בין השאר ,כי 'חבר'ה ,זה אנחנו!'
קינר :בואי ננסה רגע לדייק יותר את זה.
יערון :כן.
קינר :כשאת אומרת בהקשר של השואה' ,עד מתי נתכחש למה שאנחנו
באמת' ,למה את מתכוונת בדיוק?
יערון :זה שכולנו נאצים .כולנו .או כמו שמוני ]מוני יוסף .המערכת[ אהב לומר
כל כך יפה ,בראיונות :בכל אחד מאיתנו יושב לו היטלר קטן.
קינר :את מכירה את המחזות של ג'ורג' טבורי?
יערון :ראיתי הצגה שלו בגרמניה ,בברלין ,אני לא זוכרת אבל איזו.
קינר :יש לו מחזה בשם יובל ,הועלה ב" 1983-לציון" יובל לעליית הנאצים
לשלטון .הוא מתרחש בבית קברות יהודי בקלן .המתים יוצאים מקבריהם,
וחוגגים ביחד עם הניאו-נאצים את היובל.
גיליון 46ת י א ט ר ו ן 91 
