Page 91 - תיאטרון 46
P. 91
תיאטרון אחר
"עם השנים הטורט שלי מתפתח ,פשוט הופך להיות מצעד
יפהפה של קללות איומות משולבות בטקסט עצמו ,הכל
ביחד .הרי זה גם המקור שלי ,הרי גם אני פולניה ,גם אני
מתקרבנת ,אבל אני עשיתי עבודה מאוד קשה כדי לצאת
מהמקום הזה .והיום עם הניו אייג' ,עם התפיסות היותר
חיוביות -לביאליק בכלל לא הייתה האופציה הזאת כנראה,
כי הוא באסכולת הסבל הזאת של המשוררים הרוסיים ,של
הסבל המואדר אפילו".
יערון :לגמרי.
קינר :כלומר ,בניגוד לסטיריקן שמעמיד את עצמו בעמדה מתנשאת מעל
הקהל וצוחק עליהם ,את בעמדה של מישהו שבעת ובעונה אחת גם כואב לו.
נכון?
יערון :לגמרי .זה בדיוק זה .זה מה שקודם עלה כשדיברת על השירים.
קינר :כן .לזה התכוונתי.
יערון :כי אני גדלתי ,כי גדלתי על החומרים האלה ,אני בעצם מפריכה את
עצמי ,אני שומטת את הקרקע מתחת לרגליים של עצמי.
קינר :כן.
יערון :וזה נורא .זה נורא ואיום .כי באמת ,כי הדואליות הזאת ,הרגשית,
שמצד אחד היא לגמרי לא קיימת ,אני מחוברת .אני גדלתי בשכונה מוקפת
פרדסים ,עם נרקיסים ועם פטריות ,ואני רואה את אבא שלי קוטף פטריות,
ואנחנו מכינים חביתה .ומצד שני ,כל הדבר הזה הוא בעצם לא שלנו .בחוויה
שלי ,כן? הוא לא שלי .הוא גזול .הוא גזול .אני דורכת על אדמה שבזזנו .לא
אני אישית .אני גם ,אני גם.
קינר :כן.
יערון :וזה מאוד קשה .אולי זה מה שהופך את זה לדרמה ,כי יש כאן ...זה לא
קונפליקט ,כי אין פה קונפליקט ,אבל יש כאן ניגודיות ויש פה -
קינר :סתירה פנימית.
יערון :בדיוק.
גיליון 46ת י א ט ר ו ן 89 
