Page 90 - תיאטרון 46
P. 90
יערון :אז מה שיוצא זה משהו הרבה פעמים מאוד ,מאוד מתעתע .כי כמה
ערוצים עובדים לה בראש ,אבל איך שהוא ...מה ,היא שמאלנית? בסדר .טוב.
אחרי כל מה שהיא עברה היא יכולה להגיד מה שהיא רוצה ,אבל אני אומרת
מה שאני רוצה ,ואם נסתכל למשל בהדרכה בלוחמי הגטאות שזה הזלמה
ה ,pure-זלמה הקלאסית ,עוד לפני ה"הארד קור" ,עוד לפני שהיא מגיעה
לאולם התיאטרון שבו זה נהיה באמת גיהינום גדול .שמה היא עוד איך שהוא
שומרת על איזה שהוא,
קינר :פאסון של מדריכה.
יערון :בדיוק .ואני כשחקנית שומרת על הדימוי הזה ,אבל אם תקשיב לטקסט
שלה ,אם נוריד את זלמה והיא תגיד את הטקסט הזה נקי ,אז זה טקסט שהיום
אולי באמת אסור להגיד אותו כבר .זה טקסט חתרני .חתרני לגמרי .ממש .כשאני
שואלת שם ומבקשת לתת דוגמאות של גטאות ,ואני מושכת את הקהל ,ועד
שלא נותנים לי את הדוגמה של גטו בעזה ,אני לא מרפה ,ואני כביכול רק
מקשיבה .כי היא ,בגלל שהיא מהקדושים הרצוחים יכולה לעשות את זה ,אני
יכולה לא לשים שום רסן כשאני זלמה.
קינר :כן .אבל בעצם גם כשאת אחר כך ,במופעים מאוחרים יותר ,מדברת
בקולך .הכל באישיותך ,בפרסונה הבימתית שלך ,מעיד שהאסטרטגיה נשארת
אותה אסטרטגיה.
יערון :לגמרי.
קינר :זאת אומרת ,ה"זלמאיות" לא נעלמת.
יערון :אתה מדבר על הטכניקה?
קינר :על הטכניקה.
יערון :זה כל הזמן .תוך כדי שיחה איתך אני קלטתי שבעצם גם מה שאני
עושה עכשיו עם החוואג'ה ביאליק ,הערבובים האלה זה מאותו בית מדרש .בית
המדרש הזה הוא לגמרי של דודי ושלי.
קינר :דיברנו על עניין הטכניקה ,זה מה שאני רואה ואני מכיר כהפרכה
מבפנים.
יערון :הפרכה בכף?
קינר :הפרכה בכף .מבפנים .זאת אומרת ,אני משתמש בקודשים למיניהם ,בין
אם זה בסמל המגן דוד ,או בשירים מוכרים ,ובין אם זה ליל הסדר שאני הורס
אותו וכו' .ואחד הדברים שיוצרים בעצם את המורכבות זה שאת גם מייסרת את
עצמך.
88ת י א ט ר ו ן גיליון 46
