Page 92 - תיאטרון 46
P. 92
קינר :כן .אבל זה מתקשר אצלי לעוד דבר שרציתי לשאול אותך עליו ,כל
העניין הזה של מופע העצמי .את עוד הרבה לפני שזה הפך אצלנו להיות ִאי ְשי ּו
אקדמי ,ואחר כך גם אישיו ב"פרפורמנס ארט" ,את היית נדמה לי אחת היוצרות
הישראליות הראשונות שהתחילה את מה שנקרא ה .Body Art-אמנות הגוף.
במקרה שלך :ההרעבה העצמית ,הקעקוע ,העירום המגיע עד כדי הוצאת פיסת
לחם מתוך הואגינה ,הסיגוף העצמי וכולי.
יערון :כן.
קינר :איך זה צמח? מה זה? זה כאילו צורך להגיד אני אגיע לביטוי אמיתי,
רק אם אני אקלף את הבשר ואגע בעצם .מה בדיוק היה המניע מאחורי העניין
הזה?
יערון :אז זהו ,שזה כמה דברים .זה כמה מרכיבים .זה לא דבר אחד .קודם כל
הביוגרפיה שלי ,הביוגרפיה האמיתית שלי ,אבא שלי שהוא אחת ההשראות -
זאת לא סתם השראה -זה אחד הדברים שדחפו אותי ,ועד היום דוחף אותי בחיי.
בעיקר מביא אותי למקום של כאב ,כי אבא שלי חי חיים מאוד קשים ומת
בייסורים .ואני הייתי אז נערה ואחר כך הייתי בחורה צעירה וליוויתי אותו ,זאת
אומרת הייתי עדה לזה ,וזה השאיר עלי רושם קשה מאוד .זה חלק מהסבל הזה
שגם קשור לגוף ,כי הוא סבל סבל פיזי .וסבל נפשי מאוד עמוק .אז זה דבר
אחד ,ששייך לערוץ הגירוי של החומר האישי מהחיים.
קינר :כן.
יערון :אני מנסה לנתח בדיעבד את הדבר הנוסף שאני חושבת שמביא אותי או
הביא אותי למקומות האלה ,וזו העובדה שאני דור שני לשואה.
קינר :כן.
יערון :השואה שאין עליה ,זה משהו ש ,-אני גדלתי בצל הקרמטוריום
הסימבולי.
קינר :אני זוכר משהו שלא יוצא לי מהראש מאז שראיתי את זה בארבייט
מאכט פריי...
יערון :אני יודעת מה -עם השולחן שעליו אני שוכבת עירו....
קינר :לא.
יערון :עם הלחמנייה וה,-
קינר :דווקא לא הלחמנייה .אני לא מדבר על זה .אני מדבר על הסרט ,שבו
מרעילים ילדים באמבולנס באמצעות גז המפלט ,ואת עומדת על רקע המסך ...
יערון :אה.
90ת י א ט ר ו ן גיליון 46
