Page 86 - תיאטרון 46
P. 86
"אני לא משחקת .אני מביאה את עצמי כמו שאני ...אם
בדרך כלל שחקן משרת מחזה ,משרת קונספט ,משרת במאי,
משרת עבודה ,אצלי זה הפוך .הכל אמור בעצם לשרת אותי.
זה משהו באמת מאוד ,מאוד אגוצנטרי".
קינר :את גרה בעיר העתיקה עצמה?
יערון :לא .אני גרה על הגבול של העיר העתיקה .אבל התיאטרון הוא בעיר
העתיקה.
קינר :כן.
יערון :הבית שלי הוא חמש דקות מהתיאטרון .ואנחנו יוצרים יחד ועובדים יחד,
וזה כבר נהיה באמת סימביוטי .האמת היא שאני היום חווה את עצמי לא פחות
פלסטינית מ ...לא אמיתית אמנם.
קינר :כן.
יערון :אבל בתוכי אני ,ההזדהות שלי עם הפלסטינים ,היא ...אני קצת
פלסטינית.
קינר :את מדברת גם ערבית?
יערון :כן .כשאני מדברת עם פלסטינים ,הם שואלים אותי אם אני ערביה
שמדברת איתם .אז אני אומרת" :אנא מיש ערבי ,אנא יהודי ,באס בי אלבי אנא
פלסטיני .אני לא ערביה ,אני יהודייה אבל בליבי אני פלסטינית".
קינר :ואת מרגישה שאותם אנשים שאליהם את מאוד קרובה גם מרגישים
קצת סמדר יערון? מסוגלים לקבל אותך כאחת משלהם?
יערון :אותי כן .אני אתן לך דוגמה מהחיים האישיים שלי ,כי במקרה הזה זה
כן משמעותי .חייתי שש שנים עם אמן פלסטיני מעכו העתיקה שקוראים לו
השריף של עכו העתיקה .כי הוא מייצג את עכו העתיקה הפלסטינית שמחוברת
לשורש .הוא מאבות ה"סומוד" -נצמדים למקום ולא עוזבים .הוא כותב על זה
שירים ,הוא מפורסם בעולם הערבי בזכות שירי הסומוד שלו לעכו .אז יש לי
ויזה ,יש לי ויזה .זאת אומרת ,אני הולכת בעיר העתיקה עם מישהו ,אף אחד לא
יפגע בי ,זה מקום מאוד בטוח בניגוד למה שחושבים.
קינר :ברור.
84ת י א ט ר ו ן גיליון 46
