Page 146 - סקסמוביל
P. 146

‫‪146‬‬

                            ‫השקט שהשתרר בקו היה מפחיד‪.‬‬
                                            ‫"טוב"‪ ,‬לחש הקול‪.‬‬

‫"עכשיו‪ .‬אתה שולח ארבע לרחוב קורצ'ק בקרית יובל‪.‬‬
‫לחכות בחוץ‪ .‬אחד גבוה‪ ,‬שני מטר יבוא‪ .‬קוראים לו משה‬
‫כהן‪ .‬מכונית לבנה‪ ,‬סובארו‪ .‬ישנה‪ .‬אתה מחזיק אותו‪ .‬אתה‬

                                         ‫מחכה לטלפון ממני"‪.‬‬

             ‫טלי סרור פלדמן הייתה נהגת גרועה‬

‫רוחמה זילבר הייתה שקטה‪ .‬הפנים המאופרות שדברו‬
‫בטלפון היו מאובנות כפסל‪ .‬גם הכלבים שכבו שקטים‬
‫מתחת לכיסא‪ .‬טריקת הדלת זעזעה את רוחמה והכלבים‬
‫באו במרוצה לרגליה ורחרחו אותן‪ ,‬כאילו לחפש לעצמם‬
‫ביטחון‪ .‬היא רצתה להשתין‪ ,‬שוב‪ .‬בדרכה לשירותים נזכרה‬
‫שטלי לא שלמה לה גם הפעם‪ .‬למרות הכל רוחמה זילבר‬

                                                 ‫הייתה מרוצה‪.‬‬
‫המזדה שהמתינה לטלי בחנייה הייתה אפורה‪ ,‬לא חדשה‬
‫במיוחד‪ ,‬וסבלה ממכות יבשות בגופה‪ ,‬זכר לתאונות קלות‬
‫עם פגושים אחרים‪ ,‬ואפילו עם אבן שפה‪ .‬טלי סרור פלדמן‬
‫הייתה נהגת גרועה‪ .‬היא ידעה זאת אך לא העזה להודות‬
‫בכך‪ ,‬ואיש לא העז לקנטר אותה על כך‪ .‬גם לא אביה‪ .‬טלי‬
‫יכלה כמובן להרשות לעצמה מכוניות פאר חדשות ונוצצות‬
‫ככל העולה על נפשה וגם נהג אישי‪ ,‬לו רצתה‪ ,‬אבל למדה‬
‫מאביה‪ :‬לא למשוך תשומת לב מיותרת‪ ,‬לא לבלוט‪ ,‬להיבלע‬
‫בהמון‪ .‬היא צלצלה לקבלה בבית החולים וקיבלה את‬

            ‫הבשורה‪ .‬אבא מת בשעה עשרים ושלוש ועשרה‪.‬‬
   141   142   143   144   145   146   147   148   149   150   151