Page 161 - סקסמוביל
P. 161
161
הוא ,סופר ציני חסר רגש לחלוטין ,שמעולם לא אהב איש,
מעולם לא היה מעורב במערכות רגשיות עם נשים ,למעשה,
לו שאלו אותו ,היה מגדיר את עצמו כמיזנתרופ קיצוני עד
כדי תיעוב מוחלט למין האנושי ,מאוהב בדמות בדיונית "עד
כלות"? והאהבה הזאת מענה אותו והוא לא יודע למה.
'הם לא נועדו להיות כלבים ,במובן של כלבי ערבות' ,כך
חושבת רוחמה' ,הם סתם כלבי שעשועים בשבילי בימים
"קרים ובודדים".
ואכן ,ברוב שעות היממה רוחמה היא אישה בודדה ,גם
בימים "חמים" .רוחמה לא חושבת שהיא בודדה ,בניגוד
לדעתו של הסופר ,שמתעקש לכנות את מצבה כבדידות
ואותה כבודדה .רגע לפני כתיבת הסיפור ניסתה רוחמה
להתדיין עם הסופר ולהציג בפניו הוכחות על היותה "לא
בודדה".
"יש לי כלבים .שניים" ,היא אמרה" ,יש לי גם מאהב אם
אתה דווקא רוצה לדעת".
הסופר מגחך .הוא הרי יודע על ה"מאהב" .מאהב .מילה
שמימיו לא השתמש אבל דמותה של רוחמה משתמשת
במילים כמו "מאהב" .מילים גבוהות מהסלנג המקובל ,כי
עבודתה של רוחמה תלויה כולה ביכולת ורבלית מיוחדת.
הוא לא גילה לרוחמה ש"הוא יודע" ,הרי מטופש הוא
לחשוב שסופר השולט על כל הדמויות של הסיפור לא ידע
על "המאהב" .וגם ,לעזאזל ,רוחמה לא יכולה בשום אופן
להתדיין ,להתנצח ,להתפלפל ,או להתפלמס אתו .רוחמה
היא יציר דמיונו שלו .ירצה יכנה אותה בודדה ,ירצה יכנה
אותה לא בודדה .ירצה יכנה את ה"מאהב" ,ה"יזיז" ,הזיון",
או ה"סטוץ" .ירצה ישאיר אותו כ"מאהב" ,לטיני ,כמו
שאומרים .כי רוחמה היא דמות פיקטיבית של הסופר,
בדיונית "לגמרי".
