Page 163 - סקסמוביל
P. 163
163
הספדים? ואחר כך מה? מצבה? אולי משיש? חוץ מזה
קדיש ואל מלא רחמים נועדו לבני אדם.
מחד רוחמה מאד לא אוהבת את הבוז בדבריו של המאהב.
היא אפילו נדהמת לשמוע את הנימה האסרטיבית בקולו,
את הבוז העמוק ,שמלווה בעווית של שפתו העליונה.
מאידך ,קורה לה משהו לשמע האסרטיביות שבקולו .רוחמה
לא מצליחה להבין "מה עובר עליה" פתאום.
מאז שהיא הכירה אותו ב"טינדר" ,אתר היכרויות באינטרנט,
מעולם לא שמעה ממנו דבר ולו חצי דבר בוז .מעולם גם לא
עמד על דעתו .לפי המפה שערכה לו בהיחבא ,הכוכבים
אישרו לה ,בנחרצות לא אופיינית" ,זה הגבר שלך .מאהב
יהי לך ".היא התלוננה בפניהם על רפיסות ועל יכולתו
הוורבלית הדלה ,אך ללא הועיל .הוא שלך ,אמרו לה .וזהו.
המאהב הזה ,בא אליה פעמיים-שלוש בשבוע ,נשאר ללילה
והם שוכבים .בלי "ניצוצות" ,כהגדרת הסופר.
"מה ניצוצות ,איזה ניצוצות .אני לא צריכה ניצוצות ,אדוני
הסופר ,תן לי בעילה טובה פעמיים בשבוע ואני מסודרת.
פעם בשבוע אם קשה לך .ושהגבר יהיה גבר ,ולא מין
סמרטוט ושתהיה לו ביאה מדודה ,לפחות".
אבל רוחמה משתמשת בו גם לסידורים .הוא מפקיד עבורה
כסף בבנק ,קונה בסופר בכרטיס האשראי שלה וגם מנקה
את הבית ,דווקא ביסודיות ,ופתאום ,ככה" ,אאוט אוף דה
בלו" ,האיש פותח פה ומתנגד ...למשהו !...רוחמה מרימה
גבה וקורה לה עוד דבר מפתיע :עקצוץ קל במפשעתה,
מלווה בלחלוחית .רוחמה מבולבלת" ,עובר עליה משהו".
הסופר במבוכה .הוא מביט בכותרת של הפרק ורואה שהוא
גולש למחוזות אחרים ,לא מתוכננים .לא יהיה כאן הספד
לכלב ,כנראה ,וגם לא קבורה צנועה מתחת לעץ באיזה
