Page 246 - Preview
P. 246
מהאמריקנים 62 אנפות. קרוב למחצית מהן היו פעילות בטייסת שלנו, שש אנפות הוצבו בטייסת 125 לצורכי תובלת מפקדים, והיתר נשמרו באחסנה יבשה לצידי מסלול 36־18 בתל־נוף. בשיטת אחסנה זו, המסוק נשמר עטוף ביריעת פלסטיק אטומה, שזכתה לכינוי "קוּקוּן" (באנגלית — cocoon הגולם ממנו בוקע הפרפר). אחת לחודשיים, היו מוציאים את המסוק, מכניסים לו שמנים ודלק ומריצים אותו למשך 15—20 דקות. לאחר ההרצה, היו מנקזים את השמנים, ועוטפים את המסוק מחדש בתוך היריעה. כמות המסוקים, שהיו ממוקמים לאורך המסלול הראשי בבסיס הייתה גדולה. יום כזה של הרצות רבות, אחת אחרי השנייה, היה קרוב לוודאי יום הפעילות המשעמם ביותר, שהיה לנו באותה תקופה.79
טייסי טייסת 124, סוף תקופה 3/76 (מארס 1977). אני עומד ראשון מימין (מקור: ספר היסטוריה טייסת 124)
אסון הנ"ד
בלילה של ה־10 במאי 1977 התרחש אסון במימדים שלא ידענו כמותם בעבר. באזור בקעת הירדן מצפון ליריחו, התקיים תרגיל שת"פ (שיתוף פעולה) עם חטיבת הצנחנים. מסוק יסעור של טייסת 114, פגע בקרקע במהלך ההמראה והתרסק. כל 54 האנשים שהיו
עליו נהרגו: 44 קצינים ולוחמים מחטיבת הצנחנים, ועימם עוד עשרה אנשי צוות־אוויר. באותו הלילה לא טסתי, ואת החדשות הנוראות שמעתי בבוקר, כשהגעתי לטייסת. ההלם היה אדיר. בין קציני צוות־האוויר שנספו היו כאלו שהכרתי מקרוב: טייס המשנה, סגן חנוך פרלמן שהיה בוגר קורס 79, כמו גם ארבעה חניכים בקא"מ מסוקים, שהצטרפו בתור נוסעים לטיסה: סג"מ אמנון הגר, סג"מ אהוד כהן, סג"מ אמיר טל (טריידל), שלושתם בוגרי פורט ראקר, וסג"מ אורי סטריק, שסיים את הקורס בחצרים.80 לפני ההמראה, החליט
79 לימים הוצאו האנפות מהקוקונים. הן הועברו לחצרים ושימשו להחזרתה של טייסת 123 למבצעיות ופתיחת טייסת מתקדם מסוקים מבוססת אנפה.
80 ארבעתם הועלו לדרגת סגן לאחר מותם.
246
