Page 247 - Preview
P. 247
247
הקברניט לשפוך דלק ולהוריד ארבעה נוסעים. בין הארבעה שירדו היו שני חניכים של קא"מ מסוקים: ניצן להב, שהתנדב להיות בין היורדים וניר תל־אורן, ששוכנע על־ידי ניצן להצטרף אליו. כך ניתנו להם חייהם במתנה.
למוחרת הוצפו כבישי הארץ בקומנדקרים צבאיים, נושאים את ארונות החללים. בכל קומנדקר, שישה נושאי ארון, מרביתם צנחנים עם כומתות אדומות לראשם, מיעוטם אנשי חיל־האוויר. דומה שבכל בית עלמין צבאי ברחבי הארץ, התקיימה לוויה באותו יום.
את היום העצוב הזה, לא אשכח לעולם.
הזנקה לחילוץ טייס שנטש
אחת מהמשימות הנחשבות ביותר עבור טייסי מסוקי סער כמו אנפה ויסעור, הינה חילוץ טייסים שנטשו. בבוקרו של יום א', 18 בדצמבר 1977, הייתי טייס משנה תורן, ביחד עם הקברניט סרן זאב ז'בוטינסקי והמכונאי המוטס רס"ל ישראל סלם. שלושתנו היינו בטייסת,
כשכל אחד מאיתנו עוסק בענייניו הרגילים. בבסיס חצור השכן, המריא לגיחת אימונים שגרתית טייס הכפיר סגן יוסף רוזן (רוזנר)
מטייסת 101. בעת שהיה בהקפה לנחיתה אירעה תקלה חמורה במנוע המטוס, והוא התחיל לאבד גובה. "הייתי מעל מושב ינון, ופתאום ראיתי מתחתיי בית גדול עם גג לבן ושטוח, ולידו רפת. הבית הזה החל להתקרב אליי, ואני הבנתי שאם אני לא נוטש עכשיו, המטוס מתרסק בדיוק עליו. ביצעתי תמרון כדי להתרחק ממנו, וכתוצאה מכך ירדה המהירות ל־150 קשר והמטוס היה במצב של שקיעה חריפה. בגלל שהייתה תקלת מנוע, כל נוריות האזהרה דלקו...".81 רוזנר משך בידית ההפלטה בגובה 40 מטר בלבד. המצנח שלו נפתח זמן קצר בלבד לפני הנגיעה בקרקע והוא נחת כשמונה מטרים מהמטוס שלו, שהתחיל לבעור
עם פגיעתו בקרקע, ושתותחיו החלו לירות פגזים מעוצמת ההתרסקות. בטייסת שלנו נשמעה הסירנה לאות הזנקה. רצתי למבצעים לקבלת פרטים. "יש לכם זנק! הייתה נטישה של כפיר בסמוך לחצור", אמר לנו הקמב"צ. רצנו למסוק, והמראנו בזריזות לעבר בסיס חצור. בשדות שליד תלמי יחיאל, שמזרחית
לבסיס, הבחנו בכפיר שהונחת בשלמות על הקרקע, כשחופתו חסרה. מסביבו ניצבו כבאיות שהתיזו עליו קצף, במטרה לכבות את האש שפרצה בו. הטייס הנוטש ניצב באמצע שדה, לא רחוק מהמטוס שנטש.
אספנו את הטייס, שנפצע במהלך הנטישה ברגלו ובגבו, והחשנו אותו לבית החולים תל־ השומר, לביצוע בדיקות רפואיות מדוקדקות, כפי שמתחייב אחרי אירוע נטישה.
בסך הכול הייתה זו גיחה פשוטה: ניווט פשוט למטרה, זיהוי קל של מיקומו של הטייס ונחיתה לידו בשדה שטוח. אלמלא הייתה זו גיחת חיט"ן (חילוץ טייס נוטש) ראשונה בקריירה שלי, ייתכן שלא הייתי מציין אותה כלל.
81 רונה תמיר, "חרדת נטישה". בטאון חיל־האוויר מס' 117 (218), תשרי—חשון תשנ"ז — אוקטובר—נובמבר 1997, עמ' 45—46.
