Page 57 - Preview
P. 57
57
המתאימים ובשטרות של המטבע הירדני — הדינר, ונסענו לביקור ברמאללה. מסביב בתי אבן כמו בירושלים אבל ההבדל הבולט לעין — כל השלטים בערבית. אינני זוכר הרבה מטיול זה, רק את העצירה לקנות פלאפל באחד הדוכנים. כדורי הפלאפל היו שונים מאלו הישראליים: גדולים הרבה יותר, וצורתם מזכירה קציצה רחבה ופחוסה. מול דוכן הפלאפל המשיכה אימא בתפקיד האם הדואגת, בהביעה את חששה: "מי יודע מתי החליפו לאחרונה
את השמן..." זמן קצר אחרי שוך הקרבות, יצאו העיתון 'במחנה' ובטאון חיל־האוויר במהדורות מיוחדת
שסיכמו את סיפור המלחמה והניצחון הגדול שהושג. הביקוש היה רב מההיצע והגיליונות נחטפו מהדוכנים חיש מהר, לפני שהספקתי לרכוש לי עותק. המשכתי לפקוד את חנותו של מר רוזנצוויג כשבפי שאלה אחת יחידה: מתי תקבל משלוח נוסף? כשנודע לי המועד, התייצבתי בחנות הרבה זמן מראש ונעמדתי בתור ארוך של ממתינים, שכולם רצו רק דבר אחד בלבד: את מהדורות "האפוס של הניצחון" של העיתון 'במחנה' ו"מהדורת הקרב" של בטאון חיל־האוויר. חזרתי הביתה כשהגיליונות בידיי, וקראתי אותם בעיון רב, כי רציתי
לדעת יותר על המלחמה, ועיתונים אלו סיפקו את המידע שהיה חסר לי.
כרזת הסרט "שלוש שעות ביוני" מהדורת הקרב של בטאון חיל־האוויר
מכל תמונות המלחמה שהתפרסמו יש אחת שנצרבה בתודעתי — זוהי התמונה של מטוסי סופר מיסטר של חיל־האוויר תוקפים עמדות ברכס בית החולים אוגוסטה ויקטוריה על הר הצופים. אינני יודע מדוע. אולי מפני שעבורי, הילד, המלחמה בסיני וברמת הגולן הייתה משהו רחוק, בעוד שתקיפת מטוסים במזרח ירושלים הייתה יותר מוחשית, בגלל הקירבה הגיאוגרפית לבית? במשך כל השנים מאז, כל אימת שאני נוסע עם אורחים לתצפית מהר הזיתים, בעוברי ליד בית החולים אוגוסטה ויקטוריה, אני נזכר בתמונה זו. זמן מה אחרי המלחמה יצא לאקרנים הסרט "שלוֹש שעות ביוני". היה זה סרט שהתמקד בסיפור הניצחון הגדול של חיל־האוויר במלחמה. עבורי היה זה מפגש ראשון עם הדינמיקה שבחיל־האוויר. בסרט שולבו קטעים שונים שהוסרטו בבסיסים ובטייסות: ָח ָמשים מעמיסים פצצות
