Page 102 - Demo

תחילה צריך להסביר את עניין הדיבור. בדיבור יש פלא - מישהו מבצע פעולה קולית והמחשבה שלו מופיעה אצל מישהו אחר. הדיבור הוא פעולה אלוקית, ובאמצעותה נברא העולם כולו. אותה הנהגה אלוקית ניתנה גם לנו, זו הווייתו שנתנה לברואיו, הוא אמר ויהי. הרוחניות הממללת נותנת לנו את
היכולת לקשור נפש בנפש לדבר העיקרי שבה - המחשבה.
במצב הפוך, כשילדים רבים הם אומרים זה לזה 'אני לא מדבר איתך'!
כשאנו מדברים על חוכמתו, אנחנו מדברים על חוכמה פועלת: 'בחוכמה עשית' - היא עושה. אנחנו מצווים ללמוד תורה, והצו הוא 'ודברת בם'. הדיבור שניתן לנו נועד לזאת בלבד - שנהיה נביאים.
נבואה - מלשון ניב שפתיים, ניב הממשיך את דבר ה' אלינו. כלומר כשאנחנו מדבריםתורה,ודיבורהואחברותה,צריך ֶשֶֹכלפועל1-כשאנימסבירלחברי את ההבנה שלי בסוגיה, אני פועל בפה פתוח מנפש לנפש, וזהו 'ודברת בם'. אנחנו מכינים את עצמנו להיות שכל פועל כמו השכל של התורה. התורה היא הבסיס לכל חופש, כי קיבלנו אותה מהמקור, מהבורא. כשאנשים לומדים היטב, אז פתאום אחד אומר משהו חדש שלא ידע אותו, וזו תורה מלשון
הוראה ומורה. הוא הואר באורה חדשה - זוהי אורייתא.
לימוד תורה משמעותו להגיע להארה. מצווה היא לעסוק בדברי תורה, אבל להגיע לתורה אפשר רק דרך הלימוד. ההארה המתחדשת היא פריצת הגבולות של מי שאתה, וזה מעניק לך את החופש האמיתי של הדעות.
כשאין לימוד כזה, חופש הדעות הוא מסוכן.
יש לכך קשר חזק לאמונה, כי רק אדם מאמין יכול ללמוד תורה. מי שאינו מאמין גם אינו מקשיב, הוא אינו מאמין ש'אתה חונן לאדם דעת' כמתנת חינם. לכן התנאי הראשון הוא לדבר.
התנאי השני הוא שה' שונה כנגדי (לומד במקביל אלי).
1 'שכל פועל' - שאינו נשאר בגדר עצמו, אלא מסוגל לעבור אל החבר ולשנות את מחשבתו. 100 שיעור מס' 6 רצינות