Page 105 - Demo
P. 105
האדם המודרני חי בעולם של השתנות מתמדת, שאינה מנסה כלל למצות את הקיים. מה שקיים, כפי שראינו קודם, הוא זר. וכשאינך חש שייכות, נוצרת בדידות נוראה מעצם החיים, שמקורה בחוסר התוחלת הנובע מהמבט הציני
המרוחק.
בתקופת ההשכלה קנתה לה החוכמה האנושית שביתה עד שאין עליה עוררין בקרב כוחות הנפש, ולכן יש לה השפעה עודפת בחיי האדם. מעניין שבמרוצת הדורות היו היהודים היחידים שטיפחו את החוכמה במסגרות של חינוך חובה ושקיימו תמיד 'ושננתם לבניך ודברת בם'. זאת משום החוכמה היהודית איננה מביטה במציאות מבחוץ, אלא היא מלאה באמונה שרואה
את החיים מבפנים.
לעומתה, חוכמה המנותקת מהחיים, שרואה בהם 'אובייקט' לבחינה, ממציאה לעצמה תורות מלאות קנאה בחיים וצמצום שלהם, בניסיון להפוך את כל הטוב והמיוחד שבהם לדבר פגום וחסר צבע.
יוצא אפוא שהחיבור (או הניתוק, בעצם) לחיים דרך חוכמה ללא אמונה גדולה הוא לקוי וחסר. עם כל חשיבותה של החוכמה, היא אינה יכולה להיות המדד היחיד לקביעתם של ערכים ושל נורמות.
כנפי החופש באמונת התורה 103
