Page 106 - Demo
P. 106
נספח ב
הכוח שבאי הידיעה
ראינו את חשיבותן של המחשבה ושל הידיעה ודיברנו גם על הצדדים הפחות טובים שלהן. אם כל הסיכונים שהיא משיתה עלינו אכן שרירים וקיימים, אזי אפשר 'לחשוב' (באופן פרדוקסלי) שעדיף שלא לחשוב דבר מלבד מחשבות
טכניות שמתפעלות את החיים.
למה להיות מנותק? ציני? עדיף לחיות את החיים כפי שהם, בלי להתנתק מהם. מה הטעם להיות חכם ועצוב או מדוכא? לכן לא מעט אנשים נוטים להתעלם מהניתוח הקבוע של חוכמת החיים במבט מבחוץ ומעדיפים
להישאר 'תמימים' - לחיות את החיים כפי שהם באים אליהם.
בידיעה שלא בחר לבוא לעולם אלא הושלך לתוכו על ידי מנהיג המציאות - במקום לריב ולהתרחק מהמציאות האדם בוחר להיות בעיצומה, במרכז העשייה. הוא בוחר ליהנות ממה שיש לו כעת בלי לנסות להתחכם יתר על
המידה.
אפשר לראות זאת גם באופן שונה לחלוטין: המתנה הגדולה ביותר שנתן הבורא לאדם היא שלא הסביר לו מדוע הגיע למציאות בעת הזו. כך יכול האדם לחיות באמונה שכך הוא.
נצייר לעצמנו ציור ובו נולד אדם המקבל בלידתו פתק משמיים. בפתק כתוב 'משימתך היא כך וכך...' והמשימה מפורטת וכוללת ייעוד, גבולות גזרה, משאבים וזמנים. יש לשער כי משימה זו הייתה מפעילה מייד את כוחות המחשבה ה'מצמצמים' של האדם כדי לראות אותה במבט בוחן (מבחוץ, כפי שהסברנו). לפיכך האדם היה מתרחק במהרה משמחת החיים ומהקשר
הרגשי אל משימתו.
האמת היא שאנו, ילדי דור ה־X או ה־Y או הבאים בתור, איננו אמורים להתרשם מהסבר מפורט כפי שהבאנו לעיל. אנו צריכים רק להביט סביבנו
104 שיעור מס' 6 רצינות
