Page 254 - Demo
P. 254
פסקה הבאה:
אורות האמונה / מהות האמונה / עמוד 86 / א א
האמונה האלוהית מבארת את הגודל והעוז שיש לרצון האדם והכרתו, לכשישתלם בכל מילואו, שכמובן לא יתבאר הדבר בבירור, כי־אם על ידי ידיעה שלמה בכל היש כולו, לוי מידת הגודל היותר אושרית, ונשאר לעולם החוק, שדעת ד' באה מדעת מעשי ד'. והאמונה היא מקות את כל הידיעות לעשות חטיבה כללית מכל הורטים כולם, ובזה היא נותנת חיים נצחיים לכל הזוכים לאורה, והיא מחיה בלשד ונימיותה את המוסר, את חיי החברה ואת חיי היחיד, כשם שהיא מחיה את כל העולמים כולם, מראש ועד סוף, שכולם יחד הינם אדם אצילי, צדיק עליון, שנאמר עליו: בצדק
צדיק באמונתו יחיה.
הפסוק "צדיק באמונתו יחיה", שאנו מזכירים פעמים רבות, הוא הגדרת האמונה. מי שמוציא את העולם העליון אל הפועל הוא אומן. הוא בנאמנות המתגלה באומנות. ואנחנו ָה ֻא ָמּנוּת.1
תפקידנו להבין מה הוא רוצה מאיתנו, מהן התכונות ששם בבריות אחרות.
הרב מוסיף כאן עניין יסודי - שכל העולם מותאם לאדם. בפרקי אבות דרבי נתן נאמר שהאדם הוא עולם קטן והעולם הוא אדם גדול. זהו יסוד אמונתנו. מלכתחילה הבריאה נבראה כך.
העולם משתנה על פי המוסר של האדם. קיימת הקבלה מלאה: כשחטא אדם הראשון, האדמה הצמיחה קוץ ודרדר. לעומת זאת, היום כשאנו חוזרים לארצנו, השמש עתידה להאיר שבעתיים ממה שהיה בבריאה, ויהיה לנו גוף
שיכול לעמוד בזה. בנבואות רבות הגאולה מתוארת כמציאות אחרת. המציאות הזו באה לידי ביטוי בקריאת שמע: "והיה אם שמוע תשמעו אל
מצוותי...". קיים קשר ישיר בין המוסר של האדם לבין חוקי הטבע. כלומר
1 ראה נספח ב - אומנות האמונה. 252 שיעור מס' 14 התאמה
