Page 70 - 70 שנות הגנה אוירית
P. 70
עם שחר התחלנו לחטוף. בהתחלה נ"טים ולקראת 10:00 בבוקר הצטרפה אש שטוחת מסלול עזה מטווחים של 1,000-1,500 מטר וביחד אתה גשם של מרגמות. בשלב מסוים אני בחלק הצפוני של
השדה וקובי שהיה מעט מאחור ומזרחה החליט לשפר עמדות לכיוון עמדת ה'חמרה'. תוך כדי תנועה לשיפור עמדות הם נפגעו.
שמעתי בקשר את המש"ק שאול כהן מודיע שקובי נפגע. לא היה לי קשר עם קובי ולכן רצתי אחורה עם הכלי איזה קילומטר ושאלתי את שאול בקשר אם הוא רואה משהו. שאול ענה שהוא מחופר ולא יכול לראות כלום. פרקתי מהכלי והמשכתי בריצה עוד כ-250 מטר כדי לא לסכן את כל הצוות. הגעתי לנגמ"ש של קובי וחטפתי את
שוק חיי. ראיתי את קובי הרוג בצדי הנגמ"ש וגם את דוד בביאן.
לא יצא אתנו לקרב. היו לנו מספיק קרבות עד היום ואני מניח שיהיו לנו עוד, אמרתי לו ולפיכך אני מבקש שלא תצא איתנו מחר. אל
תדאג, אמרתי לו, הפלגה תדע להילחם גם בלי המפ"ל, הם יהיו לידי ובשליטה שלי, הם יסתדרו. קובי סירב כמובן, מה גם שכאמור, פלגה 2 נותרה ללא מפקד , שיצא יום קודם לטיפול רפואי בארץ, לפיכך קובי עמד על כך כי הוא יחליף את המפ"ל עד לשובו מהבדיקות. "גם אם יהיה לי 40 חום אני יוצא" הוא ענה לי. ידעתי שאין טעם
להתווכח עם קובי, הכרתי אותו מספיק זמן קודם כדי לדעת זאת. יצאנו בלילה, חברנו לכוחות. שעת 'ש' ב-22:00 כמתוכנן, פרצנו
לשדה התעופה, התמקמנו בצד הצפוני והתחלנו להתארגן להגנה. ידענו היטב שעם אור ראשון נחטוף הפגזה או 'סאגרים', וכך אכן היה.
פרק 4
בתי הזיקוק ומיכלי הדלק עולים באש
שדה התעופה ביירות בוער
68
