Page 31 - חוברת על״ה 22
P. 31

‫כשנפגשה רחל‪-‬לאה עם יהודה‬                                           ‫נערים "החזיקו על גבי כלונסאות וחודי כידונים‬
    ‫הגדרתי העיתונאי‪ ,‬נפתח זיכרונה‪.‬‬                                     ‫שלושה ראשים צעירים‪ ,‬שהותזו מגופות שני בחורים‬
    ‫היא נזכרה שהם עומדים בתקופת‬
    ‫פורים‪ ,‬החג שבו אוכלים אוזני המן‪,‬‬                                                         ‫ובחורה ישראליים מקבוצת ניצנים"‪7.‬‬
    ‫וידעה שבקרוב יחול פסח‪ .‬היא‬
    ‫ביקשה מהגדרתי‪" :‬ראה כי יספקו לי‬                                    ‫עם חשיפת הגולגולות והבאתן לקבר ישראל‪,‬‬
    ‫מצות! זה שנים שלא טעמתי אותן‪,‬‬                                      ‫הרגישה הזקנה מעט פורקן והיא חשפה את עברה‬
    ‫וחג שבועות עם מאכלי החלב ובחג‬                                      ‫כיהודייה‪ .‬העיתונאי סיכם את מאמרו בתהייה‪ :‬כלום‬
    ‫הסוכות [‪ ]...‬שאימי הייתה סופרת לי‬                                  ‫באמת יהודייה הייתה או ערבייה שביקשה לנצל את‬
    ‫את הלולב והאתרוג לברכה בסוכתנו‬
                                                                                           ‫הלב היהודי ולחדש חיים נוחים יותר?‬
         ‫היפה‪ ,‬וביום כיפור הייתי צמה‬
                                                                       ‫סיפור גילוי שרידי הגופות במג'דל מחזק את סיפור‬
                                                                       ‫ההתעללות בשבויי ניצנים ומאשש את סיפור‬
                                                                       ‫התהלוכה ברחובות מג'דל שפורסם בכמה מקורות‪.8‬‬
                                                                       ‫אולם‪ ,‬לאחרונה התגלו עובדות חדשות באשר‬
                                                                       ‫לגופות שנישאו על כידונים במג'דל‪ .‬במחקר שערך‬
                                                                       ‫פרופ' גור אלרואי בשיתוף חברי יד מרדכי‪ ,‬הוא הגיע‬

‫למסקנה שגופות שני הגברים והאישה הם גופותיהם‬
‫של יורק אייזנברג‪ ,‬יצחק רובינשטיין וליבקה שפר‬
‫מקיבוץ יד מרדכי‪ ,‬ולא מקיבוץ ניצנים כפי שדווח‬

                             ‫בטעות בעיתונות ההיסטורית‪9.‬‬

‫רחל‪-‬לאה נפטרה ערירית‪ ,‬ללא כל ידיד‪ .‬בניה בנכר‬
‫ניתקו כל מגע עימה ועם ארץ ישראל‪ .‬היא נקברה‪,‬‬

                                               ‫כנראה‪ ,‬באשקלון‪.‬‬

‫יומיים לפני מותה‪ ,‬היא הודיעה לרשויות שברשותה‬
‫מטבעות זרים ומטבעות זהב והיא מורישה‬
‫אותם לבית הכנסת במקום‪ .‬לאחר מותה‪ ,‬מצאה‬
‫המשטרה בביתה כעשרים מטבעות זהב וכ‪150-‬‬
‫לירות שטרלינג‪ .‬לצערנו‪ ,‬לא הצלחנו לאתר את‬
‫קברה וגם לא את קברו של בעלה בהר הזיתים‪.‬‬
‫ערביי מג'דל נמלטו ברובם לעזה עם נסיגת הצבא‬
‫המצרי מהעיר‪ .‬אלה שנותרו בעיירה לאחר קום‬

                                 ‫המדינה פונו בהמשך לעזה‪.‬‬

                                                      ‫לעיון נוסף‪:‬‬

‫ששון‪ ,‬א' וסובול‪ ,‬ג' (‪ ,)2024‬יהודייה ״מוסקובייה״‬
‫בלב מג׳דל־אסקלאן הערבית‪ ,‬עתמול‪287 ,‬‬

                                         ‫(תשפ"ד)‪ ,‬עמ' ‪.11-9‬‬

                                                                 ‫‪6‬שם‪.‬‬  ‫הידיעה על אודות פטירתה של רחל‪-‬לאה לינדנבוים‪" ,‬דבר"‪,‬‬
                                                                                                                                         ‫‪.9.12.1951‬‬
                                                                 ‫‪7‬שם‪.‬‬
    ‫‪8‬כגון‪ :‬אורן‪ ,‬ר' (‪ ,)2004‬המטרה תל אביב‪ ,‬עמ' ‪.240‬‬

      ‫‪9‬גור‪ ,‬א' (‪ ,)2023‬ולא נודע מקומם‪ ,‬עמ' ‪.201 ;171‬‬

‫‪31‬‬
   26   27   28   29   30   31   32   33   34   35   36