Page 149 - הזמן של אנני - יודי מרטון

‫יודי מרטון |‪149‬‬

‫אנחנו התיישבנו על השמיכה‪ ,‬ואנני נעמדה והחלה לנוע כמרצה בכיתה‪,‬‬
‫תוך כדי שהיא ממוללת ענף בידה‪ ,‬היא החלה לספר ‪ -‬ואני שוב שאלתי את‬
‫עצמי‪ ,‬האם הקופסא מעבירה לה את הידע הזה או שהיא כבר יודעת אותו‬

‫ומספרת אותו בהתאם למהלך העניינים‪ ,‬היא עצמה לא ידעה‪ ,‬אני חושב‪.‬‬

‫‪...‬‬

‫״בחרנו בך כי אתה היחידי בנותנה‪ ,‬אשר יש לו את הכישורים‪ .‬אתה‪,‬‬
‫כפי שהסברתי לך‪ ,‬אומנם לא מודע ליכולות שלך אבל הן גבוהות‪ .‬לך תנוח‬
‫עכשיו בביתך‪ ,‬קח את הזמן עם זוגך‪ ,‬מחר במשך היום אני אגיע לביתך ואקח‬

‫אותך להמשך הכשרתך״ אמר חורנוס‪ ,‬״ואל תדאג בבקשה״‪.‬‬

‫ואכן אלרנון מאוד דאג‪ ,‬הוא פחד מהמשך התהליך‪ ,‬ובעיקר חשש ממה‬
‫שעלול לקרות במידה והם יתבדו‪ ,‬ויסתבר להם שאין לו את היכולת כפי שהם‬
‫ציפו‪ .‬בעצם אולי יגרם לו נזק‪ ,‬ובדמיון המפותח שלו הוא דמיין את מוחו‬
‫מתנפח כבלון ומתפוצץ‪ ,‬וכל המידע ששתלו בו עף לכל הכיוונים‪ .‬טוב הוא‬

‫הרגיש שקצת הגזים עם ההרגשה שלו‪ ,‬והוא חייב להרגע‪.‬‬

‫אלרנון הגיע בחזרה לביתו‪ ,‬ברמלול קיבל אותו בשמחה אמיתית וזה‬
‫היה טוב‪ ,‬הוא הכין עוגת פירות משגעת‪ ,‬ואלרנון התמוגג מנחת‪ ,‬ולאחר מכן‬

‫הם ישבו בחדר המגורים‪ ,‬ואלרנון סיפר לו את כל המאורעות שעברו עליו‪.‬‬

‫״ומה אתה עשית כל היום ?״ נזכר אלרנון שהוא לא צריך להיות תמיד‬
‫הנושא המרכזי‪.‬‬

‫ברמלול סיפר בהתרגשות ״הגיעו אלינו הביתה‪ ,‬אחרי שהלכת‪ ,‬נציגים‬
‫של החלמונאים‪ .‬זה היה מאוד מרגש‪ ,‬הבעיה היחידה היא שביתנו לא התאים‬
‫לגובהם‪ ,‬לכן הם התיישבו על השטיח בסלון‪ ,‬וזה היה קצת מביך ‪ -‬קיבלתי‬
‫מהם בקשה לא שגרתית‪ ,‬הם ביקשו ממני לעבור שינוי‪ ,‬במקדש הריכוזי שלהם‬

‫החלמונדום‪ ,‬אשר בוא אני אעבור מלהיות רצונאי לחלמונאי״‬