Page 153 - הזמן של אנני - יודי מרטון

‫יודי מרטון |‪153‬‬

‫פרק ‪ - 29‬השתנות‬

‫לאחר שלב האתחול שבו‬
‫הקופסא התמודדה עם השמיכה ועם‬
‫המרחב של שלשתינו שהיה גדול‬
‫ממטר מרובע‪ ,‬הגיע החושך‪ .‬אורות‬
‫קטנים ומרצדים כשל גחליליות‬
‫ובצבעים שונים התרוצצו מסביבינו‪.‬‬
‫אנני ניסתה לתפוס אותם ולא הצליחה‪ ,‬ואז בצהלה היא אמרה שהיא תפסה‬
‫אחד‪ ,‬מה שלא היה הגיוני‪ .‬ושפתחה את ידה הסתבר שזה עלה של עץ שעף‬
‫בסביבה שבה היינו‪ ,‬איזה מזל שהיא לא תפסה איזה שהוא חרק מעופף‪.‬‬

‫המוסיקה הייתה כבדה מאוד‪ ,‬חמות חלילים ואורגן‪ ,‬עם קולות תופים‬
‫רחוקים‪ ,‬ברקע נשמעה שירה כנסייתית שקטה ובטונים נמוכים‪ .‬האווירה‬

‫הייתה כאילו מכינים אותנו לקראת חוויה של אירוע קוסמי דתי‪.‬‬

‫האורות הקטנים הפסיקו את מעופם מסביבינו‪ ,‬וחושך מוחלט השתרר‪,‬‬
‫המוסיקה הפסיקה‪ ,‬וציוץ ציפורים של בוקר החל‪ .‬אנני אמרה לי שהיא מפחדת‬
‫והתיישבה בחיקי‪ ,‬הנרי אמר לנו שאנחנו הולכים לצפות במשהו שקשור‬
‫בחלמונאים‪ ,‬והוא חושב שהוא יודע מה קורה‪ ,‬אז גם אנני וגם אני ביקשנו ממנו‬
‫לא לקלקל‪ ,‬כי אנחנו לא רוצים לדעת מה הולך להיות‪ ,‬הפתעה זה העיקר‬

‫בסיפור‪.‬‬

‫שמש החלה להפציע‪ ,‬והאור הראשון שלה האיר עמק רחב ידיים בו‬
‫היינו‪ ,‬במרכזו של העמק התמרה גבעה גדולה וחרוטית בגובה של כמאתיים‬
‫מטר‪ ,‬מכל עבריה גדלו עליה שיחים עם פרחים גדולים לבנים ואדומים‪ ,‬שבילי‬

‫מדרגות הקיפו את מעלה הגבעה‪ ,‬ובחלק העליון שלה ראינו אותו‪.‬‬

‫מעין מקדש לבן כשלג‪ ,‬שאורות מנצנצים ומרצדים בו מקרני השמש‬
‫הראשונות שפגעו בו‪ .‬הוא נישא אל על בפסגת הגבעה‪ .‬ה״שטיח המעופף״‬