Page 184 - הזמן של אנני - יודי מרטון

‫הזמן של אנני |‪184‬‬

‫עניתי לאלרנון ״חוץ מזה אני מבין עכשיו שלא הייתה כאן אקראיות‬
‫בעצם‪ ,‬איך בדיוק ניתבתם את מציאת הקופסא על ידי נראה לי קצת תמוה‪,‬‬
‫אבל אתה כל הזמן מפתיע אותי‪ ,‬כך שזה בסדר מבחינתי‪ .‬לגבי אנני לאור זה‬
‫שהיא אדם עצמאי ובוגר מצד אחד‪ ,‬כפי שאני מסיק מהתובנות שלה‪ ,‬וילדה‬
‫מצד שני‪ ,‬אתייחס רק לבגרות שבה ולכן היא זאת שתחליט‪ .‬לגבי ההשלכות‬
‫לעתיד וההתמודדות עם הוריה והסביבה נצטרך לגבש דרך פעולה נכונה אחרת‬
‫הכול יתמוטט‪ ,‬כי עדיין היא קטינה והסמכות היא לא בידה‪ ,‬ועם כל הרצון‬

‫הטוב זה לא בשליטתך״‬

‫אנני ענתה לי ופניה היו שלוות ורציניות מאוד ״סבא אני החלטתי עכשיו‪,‬‬
‫אני אמשיך בתהליך‪ ,‬זה חשוב‪ ,‬אתה סבא תצטרך לגבות אותי‪ ,‬אני אמשיך‬
‫להתנהג בצורה הנכונה וההולמת בעולמי‪ ,‬אני מבינה שללא מאמץ ניכר שלי‬

‫זה לא יצא לפועל״‬

‫אלרנון אמר שחבל שהוא לא יכול לחבק אותה‪ ,‬הוא הבטיח שהם‬
‫ישתדלו מאוד לבנות את ההמשך בהתאם להתבגרות שלה‪ ,‬ולי זה נשמע‬
‫מצוין‪ ,‬אם הם חיכו עד עכשיו‪ ,‬לכן אין שום צורך לזרז את התהליך יותר‬

‫מדי‪ ,‬התנהלות מבוקרת היא לעניין והיא הפתרון החכם והנכון‪.‬‬

‫אמרתי ״אנני‪ ,‬אני מסכים בהחלט‪ ,‬ממשיכים! ואני ממש שמח‪ ,‬וחבל‬
‫שאני לא יכול ללחוץ את ידך אלרנון״‬

‫אנני לא הגיבה‪ ,‬ואמרה בקטן ״כן אבל‪ ...‬ואני חושבת עדיין״‬

‫‪...‬‬

‫כל הרצונאים התקרבו לפתח‪ ,‬הם היו שבעה במספר‪ ,‬הם נכנסו בפתח‬
‫הרחב שממנו הובילו מדרגות לחלל פנימי מאוורר ומואר מאור השמש שבקע‬
‫מהחלונות המעוינים המרובים שמסביב‪ .‬הרצפה הייתה מבהיקה ומרוצפת‬
‫באריחים עם דוגמאות משולבות וצבעוניות בגווני חמרה אדומים וכחולים‪,‬‬
‫קצת הזכיר לי את המרצפות הארמניות בבתים הערבים הישנים הבנויים מאבן‬

‫במחוזותינו‪.‬‬