Page 231 - הזמן של אנני - יודי מרטון
P. 231
יודי מרטון |231
״הייתי נמהר מדי ,נותנה הייתה מחוברת אלי לגמרי ,בריחת האור
המפרה שלה ,כפי שחזיתי בציור הנאיבי שלי במרכז ,הייתה חזקה מדי ,נותנה
היא אם עולמינו נחלשה עד מאוד ,חשבתי שיש לי את היכולת לחזקה כי היו
לי לדעתי את הכוחות כפי שהיו לספירלאון בתחילת דרכו ,והחלטתי לפעול
מידית בתקווה שזה ירפא אותה.
מסתבר שלא הבנתי נכונה ,אני הייתי נותנה ונותנה הייתה אני ,אנחנו
היינו מחוברים .לא הייתה לי אפשרות להעצים אותה ,כי ההעשרה כפי שהייתה
בעבר עת היו מעגלי החלמונאים ,לא הייתה רלוונטית יותר .נותנה לא יכלה
לקבל יותר כי היא הייתה גמורה ,ואני לא ידעתי וחשתי את זה .הפעולה שלי
ינקה ממנה את פיסת כוחה האחרונה ,וכמו הביטוי שלכם ״כמו כוסות רוח
למת״ היא לא עזרה ,היא לא יכלה יותר והיא התפרקה ואיתה כל עולמינו ,פרץ
האור האחרון שלה שנועד לחזקה -החריב אותה ולא נשאר זכר מאיתנו
וממנה ,ולדאבוני הרב אין יותר כוכב נותנה...״
אלרנון כיסה את פניו ובכה.
אנני בכתה יחד איתו ,היא לא יכלה לחבק אותו ,לכן היא העלימה אותו,
וחדרה חזר להיות מרכז עולמה.
״זה נורא סבא ,זה קרה אני מבינה לפני כאלף שנים שלנו ,אבל אני
מרגישה כאילו זה היה אתמול״
ניחמתי אותה ולקחתי אותה בזרועותיי ,היא הייתה ילדה קטנה
ושברירית ,למה היא צריכה לעבור את זה ? בגרות וידע לפעמים הם מאוד
כואבים.
אנני אמרה שהיא לא רוצה יותר לראות יותר את נותנה ,היא חוותה
אותה מספיק ,היא מרגישה שידע נוסף על הרצונאים והחלמונאים רק יעציב
אותה ,היא הרי יודעת מה היה סופם .טוב שנשאר לה האלרנון שלה שילווה
אותה בהמשך דרכה ,ואיזה מזל שאלרנון וספירלאון דאגו לשמר ליורשי נותנה
את חוויות עולמם.
