Page 233 - הזמן של אנני - יודי מרטון

‫יודי מרטון |‪233‬‬

‫פרק ‪ - 42‬נחמה‬

‫נסענו ליער של אנני‪ ,‬כך‬
‫החלטנו לקרוא לו כך על אף ששמו‬
‫המקורי היה יער הבשורה‪ .‬יכול‬
‫להיות‪ ,‬חשבתי לעצמי‪ ,‬שבעצם‬
‫השם הקדום הזה מבשר על בואה‬

‫של הנביאה החדשה שלנו ‪ -‬אנני‪.‬‬

‫הלכנו מאחורי הסלעים בשביל המורד המתפתל‪ ,‬אנני העבירה את ידה‬
‫על השחור שלה והדלת בסלע נפתחה‪ ,‬ירדנו ומצאנו את עצמנו ליד השולחן‬
‫הגדול‪ ,‬שתי הכיסאות שהצבתי מול הכורסא עמדו מיותמים‪ ,‬החזרתי אותם‬
‫למקומם‪ ,‬הקופסא במרכז השולחן הבהבה בצבעי ירוק וכחול כאילו היא שמחה‬

‫לבואינו‪.‬‬

‫עברנו לאורך הקירות מנסים לראות אולי יש איזה שהוא פתח ניסתר‪,‬‬
‫כי לא היה נראה לנו שהמקום היה מיועד רק לשולחן וכיסאות‪ ,‬ופתאום אנני‬
‫בקיר שמול פתח הכניסה ראתה אותה‪ ,‬משולבת היטב עם הקיר הלבן ‪ -‬דלת‬
‫ללא ידית ‪ -‬אנני דחפה אותה והיא נפתחה ללא חריקה לחלל שנראה כמחסן‬
‫ענק גבוה ומואר היטב עם מדפים מדפים מסודרים ומאורגנים‪ ,‬חפצים שונים‬

‫מילאו אותם‪ ,‬אוצר!‬

‫אנני הביעה הפתעה גמורה‪ ,‬״ספירלאון דאג לצייד את עולמינו במזכרות‬
‫מעולמו‪ ,‬כמה מפתיע ?‪ ,‬סבא תראה יש כאן אפילו אוברולים שחורים של‬

‫רצונאים‪ ,‬אני רוצה למדוד ?״‬

‫הצג השחור שלה הבהב‪ ,‬ובאוויר ריחפה מעליו רשימה ארוכה כתובה‬
‫בשפת אומנה‪ ,‬שהייתה ידועה כבר לי ולאנני‪ ,‬בראש הרשימה היה כתוב‬

‫״רשימת מצאי מחסן ארץ‪ ,‬אוצרת מורשה אנני יורשת נותנה״‪.‬‬