Page 18 - אשולין / יודי מרטון
P. 18
אשולין /יודי מרטון
אשולין צחקה צחוק מצפצף וצורמני "נראה לך שאני ,ציפור ענקית עם ילד
על גבי ,רוצה שכולם יראו אותי? יש לנו דרך ארוכה לפנינו ,ואני רוצה
שנשמור על עצמנו כמה שיותר;.".
הצבעים הבוהקים של נוצותיה הכחולות ,הסגולות והזהובות של הציפור החלו
לדעוך והפכו לשחורים .דור שם לב ,שהנוצות בחלק התחתון של כנפיה היו
לבנות.
"מה את זיקית? עכשיו את כמו נשר גדול .למה השתנית?" התפלא דור.
היא ענתה "כי הצבעים הם רק ליופי ,ככה בשחור-לבן אני פחות בולטת
במרחב האווירי".
"סבא אמר שאת תהיי במרחב הזמן שלך .למה הכוונה?" הקשה דור.
"אתה תדע! עכשיו אתה רוצה לשמוע את הסיפור שלי?"
דור חידד את אזניו "בטח! אני מת מסקרנות"!"
"אל תמות לי עכשיו ,בבקשה ,אין לי ילד אחר כרגע ,ואני צריכה אותך.".
דור צחק מעומק ליבו .הוא הבין שאשולין מתבדחת .הוא חיכה לסיפורה
בהתרגשות.
17
