Page 15 - אשולין / יודי מרטון
P. 15
אשולין /יודי מרטון
"יפה מאוד! לא שכחת רועי אני מרגישה" אמרה הציפור בשמחה" ,דור תזכור,
כי מידי יום כשננחת ונחנה ,אני רוצה שתוריד ממני את האוכף".
"רגע רגע ,אני מתחיל עכשיו להבין בערך מה שקורה" אמר דור "האם אני
באמת חייב? ומה יגידו הורי?".
"כן! ואל תדאג להוריך ,העניין סגור" אמרו בבת אחת סבתא וסבא" .זה חשוב
ואתה המיועד .אתה חייב .הוריך כרגע בחו"ל ,אנחנו קנינו להם טיול ,והם
יודעים ,שאתה נשאר לעוד שבועיים" הדגיש הסב.
"וואו! ואם אני לא רוצה?" תהה דור "אז אשולין תעלם ,ואיתה כל הטוב,
שהיא מביאה לעולמנו .הכול תלוי בך .בבקשה ,דור" .אמרה ברכות סבתא
וחיבקה את כתפו.
דור ידע ,שאין לו ברירה ,הוא חשש אך בתוך תוכו גם די שמח לקראת
הרפתקה מעניינת.
סבתא יעל הנחתה אותו לתוך הבית ,הראתה לו תיק גב גדול ושחור שהכינה
עבורו .היא סיפרה לו שיש בתיק כל שצריך למסע של שבוע ויותר .זהו אותו
התיק ששימש במסע את סבא שלו ואת סבא של סבא שלו...
דור היה מופתע מההכנות שנעשו ללא ידיעתו .הוא לבש את בגדי הגוף החמים
ועליהם את האוברול השחור עם הנעליים ,שכאילו נתפר במיוחד בשבילו.
היה לו חם ,אבל נעים.
"האוברול שאתה לובש הוא עתיק ביותר .הוא עשוי מסיבים מיוחדים בשילוב
של משי .הוא בעל תכונות הגנה מופלאות וצבוע בכחול שחור ,המופק משיח,
שגדל בנווה מדבר אשר בבמדבר סהרה .הסרבל רקום בעבודת יד בחוטי זהב
אמיתיים .השתמשו בו כל שישים שנים כל המיועדים כמוך :סבא שלך ,סבא
של סבא שלך וככה הלאה ...ותמיד במשפחה שלנו – משפחת שורש" סיפרה
לו סבתא.
14
