Page 51 - אשולין / יודי מרטון
P. 51
אשולין /יודי מרטון
ההסבר סיפק את שני הילדים .הבטחת הציפור ,שתמיד יוכלו להתייעץ איתה
הרגיעה את החששות והם יצאו לדרך בצעד בוטח .לאחר שצעדו כברת דרך
ראו דור וניקודין את המעבר.
הוא היה אפל על אף השמש שבשמים.
מימינם ומשמאלם היתמרו קירות אבן שחורים ומאיימים ,והמעבר בניהם היה
ארוך ,מדכא ומייאש .הם הרגישו בכל כובד נשמתם את המעבר לתוך הרע.
הם גם חששו מאד מפני הבאות וגם מאד לא אהבו את עצם ההליכה בתוך
המעבר הקודר .אבל ,לשמחתם ,הכל עבר ללא שום בעיה וכאשר הגיעו לקצה
המעבר נאנחו בהקלה רבה.
הם ראו לפניהם ארץ רחבת ידיים .גבעות נמוכות ושרשרת הרים גבוהים
נמתחת עד לאופק מאחוריהם.
הכול נראה ירוק ומזמין ובכלל לא מפחיד כפי שחשבו .שני הילדים התקדמו
וראו מרחוק ישוב קטן .הם התקרבו אל הישוב עד שיכלו לראות ולשמוע
בבירור מה מתרחש במקום .במקום מרכזי ביישוב הם ראו התכנסות של ערב
רב של אנשים ושמעו את צעקותיהם "תלו אותה! תלו אותה! מגיע לה! היא
מכשפה!".
הם התקרבו בחשש ,וראו במה .במרכז הבמה ניצב עמוד תלייה עם חבל
משתלשל ממנו .ליד העמוד עמדה נערה כבת שש עשרה ,לבושה בשמלה
אפורה מלוכלכת .היא מררה בבכי .שערה הארוך והפרוע היה לבן .ליד הנערה
עמד גבר עצום לבוש בבגדים שחורים ,והכין את החבל לביצוע גזר הדין.
דור לא ידע מהיכן זה בא לו ,ניגש עם ניקודין לפני הבמה ,הרים ידיו וצעק
"עצרו! אנא ,עצרו! מה הוא פשעה? מה היא עשתה?"
כל הקהל הפנה אליו מבטים ,ומישהו מביניהם אמר בקולו הגס "לכו מפה
ילדים ,זה לא העניין שלכם! יאללה תסתלקו!".
50
