Page 47 - אשולין / יודי מרטון
P. 47

‫אשולין ‪ /‬יודי מרטון‬

‫אשולין הסבירה "בתיקים שלכם יהיו לחמי תמיד טעימים ומזינים‪ .‬הבאתי אותם‬
‫לפני דורות מעולמי למחסן כאן במקדש‪ .‬הלחמים הללו מועברים בכל פעם‬
‫לישוב הבא‪ ,‬שממנו יצא הנבחר הבא למשימתו‪ .‬דור‪ ,‬הנבחר הבא יהיה נכדך‪.".‬‬

‫דור השתעשע במחשבה‪ ,‬שהוא יהיה סבא ויהיה לו נכד‪ .‬לגבי האוכל‪ ,‬זה נראה‬
‫לו פחות משמעותי‪ .‬הוא חשב‪ ,‬שגם הכריכים שסבתא יעל הכינה לו יספיקו‬
‫להם‪ .‬והכריכים של סבתא גם כי יזכירו לו את התקווה לחזור הביתה אחרי‬

                                                       ‫שיסיימו משימתם בהצלחה‪.‬‬
‫אבל ניקודין לא הרפתה ושאלה "ומה לגבי שתיה‪ ,‬אשולין?"‪ .‬התשובה לא‬
‫בוששה להגיע "מים זכים תשתו ממעיינות‪ ,‬אשר בנגיעת השרביט יהיו טהורים‬

                                                                            ‫ונקיים"‪.‬‬

‫החושך ירד‪ .‬הציפור הגדולה הכניסה את ראשה מתחת לכנפה ונרדמה‪ .‬ניקודין‬
‫לטפה אותה בחיבה ובהערצה והיא ודור יצאו מן החדר שבמקדש ופסעו לכיוון‬

                                                                              ‫ביתה‪.‬‬

‫בחדרו של דור הייתה מוצעת מיטה עם כרית רכה ושמיכה חמה‪ .‬לבנים נקיים‬
  ‫ומגבת חיכו לו על שידה‪ .‬מעבר לפרגוד הוא ראה חדר רחצה מצויד היטב‪.‬‬

‫דור התרחץ והתארגן לשינה‪ ,‬ואז שמע דפיקה בדלת‪ .‬הוא פתח את הדלת‬
‫ולחדר נכנסה אימא של ניקודין‪ ,‬יואנה‪ ,‬נושאת מגש אוכל עמוס כל טוב‪ .‬יואנה‬
‫חייכה אליו ואמרה לו "אני סומכת עליך ילדי היקר‪ ,‬שמור לי על ניקודין‪,‬‬

                                                                      ‫מחמל נפשי"‪.‬‬

‫דור חייך וענה "נראה לי שבעצם ביתך היא שתשמור עלי‪ .‬אל תדאגי זה יהיה‬
‫הדדי!"‪ .‬יואנה חייכה בהבנה‪ .‬דור נוכח פתאום עד כמה היה רעב‪ .‬הוא הודה‬
‫לאימה של ניקודין מקרב ליבו‪ ,‬ואחרי שהיא יצאה מהחדר הוא 'טרף' את כל‬
‫האוכל‪ .‬שבע ונינוח הוא נכנס למיטה ונרדם מיד‪ ,‬חולם על ציורים מקושקשים‬

                                        ‫וצבעוניים‪ ,‬שעוטפים אותו מכל הכיוונים‪.‬‬

                          ‫‪46‬‬
   42   43   44   45   46   47   48   49   50   51   52