Page 42 - אשולין / יודי מרטון
P. 42

‫אשולין ‪ /‬יודי מרטון‬

‫מכל צידי המבנה הגדול ראה דור נגני חליל וכלי פריטה וחמת חלילים‬
                                      ‫מצטרפים לאיטם למנגינה הסוחפת והנוגה‪.‬‬

‫וגם דור‪ ,‬להפתעתו הרבה‪ ,‬פתח את פיו והחל לשיר‪ ,‬למרות שלא הבין מאין‬
‫הוא יודע את השיר‪ ,‬הוא הרי לא הכיר קודם את המנגינה ולא את המילים‪...‬‬

                                    ‫אשולין בקולה הגבוה הצטרפה אליו לשירה‪.‬‬

                                        ‫יֹום ַח ֵּגנו ִה ֵּנה ָּבא‪,‬‬
                                 ‫ְו ִׂש ְמ ַחת ִל ֵּבנו ֹּכה ַר ָּבה‪,‬‬

                                   ‫ֵּיש ִכי טֹּוב ְוסֹּוף ָּל ַרע‬
                         ‫ִכי ִהיא ַאשו ִלין ִהיא ֹּלא ָּנ ְת ָּנה‪.‬‬

                              ‫ְשאו ֵּעי ְנ ֶכם ָּל ֹּא ֶפק ַה ָּב ִהיר‬
                             ‫ִכי ֶזה ַהיֹּום בֹּו ֻּכ ָּלנו ָּנ ִשיר‪,‬‬

                                       ‫ו ְנ ַח ֶוה ֶאת ֵּלי ָּד ָּתה‬
                                     ‫ֶשל ַמ ְל ָּכ ֵּתנו ֲה ָּנ ָּאה‪.‬‬

                              ‫ְצאו ִק ְראו ִב ְתרו ָּעה ָּר ָּמה‪,‬‬
                 ‫ִכי ָּלנו ָּלנו ִהיא ַה ַמ ְמ ָּל ָּכה‪.‬‬

‫השירה דעכה והפסיקה‪ ,‬ואשולין פתחה את פיה ובקול חזק‪ ,‬צלול וברור אמרה‪:‬‬

‫"היום הבאתי לכם את המחדש החדש שלי‪ .‬הוא צעיר ועדיין לא יודע כיצד‪,‬‬
                                           ‫אבל כולכם יודעים שזו המשימה שלו‪.‬‬

‫הנערה הנבחרת שלכם‪ ,‬ניקודין היפה‪ ,‬ביתו של פאוליו‪ ,‬תצא איתו מחר למסע‪.‬‬
      ‫הם ביחד יביאו אלי את החיבה ואת התקווה מהממלכה החסומה והרעה‪.‬‬

‫המסע שלהם יהיה קשה‪ .‬כך הוא המסע בכל תקופה‪ .‬אנחנו כולנו מחזיקים להם‬
                                             ‫תקווה‪ ,‬שתהא הצלחתם רבה וטובה‪.‬‬

‫אלפי שנים עברו ללא שום תקלה‪ .‬ברור לנו‪ ,‬שאם יפעלו נכון לא תהייה להם‬
                                                                       ‫שום בעיה"‪.‬‬

                          ‫‪41‬‬
   37   38   39   40   41   42   43   44   45   46   47