Page 43 - אשולין / יודי מרטון
P. 43

‫אשולין ‪ /‬יודי מרטון‬
‫וכאן הפנתה אשולין את ראשה אל דור וניקודין‪ ,‬שהביטו בה כמהופנטים‬
‫ודיברה אליהם "צאו עמי‪ ,‬נבחרים שלי‪ ,‬מחר עם אור ראשון של יום‪ ,‬ונדע‬

                                                     ‫שאתם הולכים לשם ברצון"‪.‬‬
‫דור היה מבועת‪ .‬מסע? ממלכת הרוע? הרי הוא רק בן אחת עשרה‪ ,‬ואין לו‬

            ‫שום כישורים של לוחם‪ .‬הרי בקושי במשחקי מחשב הוא מצליח‪...‬‬
‫אבל בראשו כבר עלתה מחשבה נוספת‪ ,‬אחרת‪ ,‬מרגיעה "הרי כולם הצליחו‬
‫לפני‪ ,‬מדוע שאני לא אצליח? ובנוסף ‪ -‬סבא שלי לא היה שולח אותי אם היה‬

                                                   ‫יודע שיקרה לי משהו‪ ,‬נכון?"‪.‬‬
‫דברי אשולין תמו‪ .‬ההילולה החלה‪ .‬ריקודים‪ ,‬שירה‪ ,‬מאכלים טובים‪ ,‬שתיה‬

                 ‫והרבה שמחה‪ .‬ניקודין משכה אותו והכריחה אותו לפזז כמוה‪.‬‬
                                              ‫לרגע שכח הכול וזרם עם המסיבה‪.‬‬

‫אשולין האירה את עצמה בכל קשת גווניה והייתה כמופע אורות זוהרים‬
                                                                          ‫ומרהיבים‪.‬‬

            ‫לעת הערב הגיע סוף האירוע‪ .‬כל תושבי אורייה התפזרו לבתיהם‪.‬‬
‫אשולין פנתה לזוג השליחים שלה והזמינה אותם להם לבוא עימה אל חדרה‬

                        ‫מאחורי הבמה‪ ,‬כדי לקבל הנחיות לקראת המסע שלהם‪.‬‬

                          ‫‪42‬‬
   38   39   40   41   42   43   44   45   46   47   48