Page 38 - אשולין / יודי מרטון
P. 38
אשולין /יודי מרטון
אביה של ניקודין ,גבר רחב כתפיים עם פנים חלקות ויפות כפניה של ביתו,
פנה אל דור בקול עמוק וגרוני ובנימה חגיגית במיוחד "ברוך אתה בבואך,
ממשיך טוב עולמנו ומזל נעורינו".
הוא התיישב והוסיף בחיוך "שמי פאוליו ולאימא של ניקודין קוראים יואנה.
זו היא משפחתי המורחבת .אני ראש הישוב אורייה ,הישוב בו אתה נמצא.
אתה המום נראה לי ,כמו כל קודמיך ,שאני יודע שהם משפחתך".
דור חייך ואמר "כן .סבא שלי ,רועי ,הוא זה שהיה כאן בקיץ שלכם ,סבא
של סבא שלי בסתיו ,וכך הלאה".
פאוליו תיקן אותו "לפני תשעה חודשים היה כאן אמנם סבך ,אבל אתה רק
השני שבא לכאן .כפי שהבנתי אשולין מגיעה כל פעם למקום אחר בעולמנו".
פאוליו גיחך והוסיף "אם אומר את האמת ,אף לא פעם באמת הבנתי איך סבך
צעיר ממך רק בתשעה חודשים ,אבל אני מאמין ,שאשולין שלנו היא זאת
שדואגת להביא אתכם מהעולם שלה .איך בדיוק -כנראה שלעולם לא נדע".
כל המסובים סביב השולחן הקשיבו רוב קשב ,ופאוליו אבי המשפחה הרצין
ואז החל בסיפורו.
תושבי אורייה ,כך סיפר פאוליו ,הם מצאצאי העברים הקדמונים .העולם
מחולק לאזור הטוב ולאזור הרע .זה עידן ועידנים מופרדים האזורים זה מזה
על ידי כוח ,שלא מאפשר לעבור ביניהם ...כל תושבי העולם גם הטוב וגם
הרע דוברים בשפה אחת והכוח המפריד מאפשר להכל להתנהל ללא שום
מחלוקות וריבים .אבל כוח ההפרדה נחלש במשך הזמן ,ולכן מידי תשעה
חודשים חייבים לחדש את הכוח ,אחרת עלולים העולמות להתערבב זה בזה
והתוהו ובוהו עלולים לשוב ולשלוט בעולם .אשולין היא זו שמידי תשעה
חודשים בונה מחדש את החציצה בין האזורים.
דור הבין את המשמעות של מסעו .הוא הרגיש לפתע איך כתפיו שחות ,כי
הכול תלוי בו ,כך חשב.
37
