Page 86 - אשולין / יודי מרטון
P. 86
אשולין /יודי מרטון
הם ארזו את הכלב בתרמיל אחד ,את שאריות האוכל בתרמיל השני ועלו
להמשך הטיסה.
מרחוק ראו את היישוב אוריה .ניקודין החלה לנתר בשמחה באוכף .אשולין
הנמיכה מעט ממעופה והם ראו את הוריה של ניקודין ,עומדים וממתינים לבואם,
מרימים ידיהם בשמחה .ניקודין שאלה את הציפור "אבל איך הורי ידעו שאנחנו
באים?".
אשולין נחתה .היא הפנתה ראשה אל ניקודין וענתה לשאלה "אני אמרתי
להם" ,אך ניקודין לא חיכתה להסבר .היא שחררה את עצמה מרצועות האוכף,
קפצה ורצה אל הוריה וחיבקה אותם באהבה.
דור שיחרר את פיופי מתרמילו .הכלב רץ וכשכש בזנבו ,כי ידע שזה אולי
יהיה מעכשיו ביתו .אבל פתאום פיופי נזכר ורץ בחזרה אל דור .דור הרים
את הכלבלב וחיבק אותו בחוזקה .פיופי ליקק את לחיו של דור ,כמבין את
הפרידה ממנו.
השמחה הייתה גדולה ,ואז אמרה אשולין "דור ,אין לנו זמן .לך תתכונן מהר,
תתרחץ ,תלבש בגדים נקיים ,תארוז את תיקך .אנחנו ממשיכים עוד שעה
קלה".
דור לא הבין מה החיפזון ,אבל ידוע לכולם שאסור להתווכח עם ציפור ,ביחוד
עם ציפור יותר מבוגרת מהפירמידות....
הכול זרם נהדר ,דור עשה כל מה שהורתה לו אשולין לעשות ,אחר כך הוא
החזיר ,לדאבונו ,את השרביט ואת המצפן לפאוליו ,אביה של ניקודין ולחץ את
ידו לפרידה .רגע לפני שהמריאו ניגשה אליו ניקודין .היא הייתה שמחה על
חזרתה הביתה אך גם עצובה לקראת הפרידה מדור .היא נתנה לו במתנה ציור
פורטרט מדויק שלה (כיון שלא היו להם מצלמות )...דור התבייש ,אבל אזר
עוז וחיבק אותה .ניקודין נישקה אותו על לחיו הסמוקה .הוא אמר לה שהזמן
איתה היה חוויה שלעולם לא ישכח...
85
