Page 89 - אשולין / יודי מרטון
P. 89
אשולין /יודי מרטון
"קח שליחים הורה לחבולין ,צאו והביאו אותה! נכלא את המורדת בחדרה ,עד
שתרצה להיות גם היא כלה".
נדרין החמודה ,זאת היא לא ידעה ,שנפשה החופשיה בסכנה כל כך גמורה.
היא הגיעה לביצה ,לפינתה הקסומה .בין העצים היא הסתתרה עם סוסה שלה,
שמו רק היא ידעה ,מרדיאל צח השלג .כה נאה וכה יפה ,רק אותו היא אהבה".
דור הפסיק את שטף הסיפור של אשולין ואמר לה "אשולין ,צר לי ,אני לא
מנסה לפגוע ,אבל הסיפור הזה נדוש ,והחריזה שלך קצת כבדה ומשעממת.
הסיפור הזה כבר סופר באלף ואחת גרסאות .יש טעם להמשיך?".
אשולין גיחכה ואמרה שהוא צודק עד כה ,אבל הוא לא חיכה להמשך ,שהוא
מאד שונה "האם להמשיך חביבי? או שאסיים ברגע זה?"
דור הבין ,שהיה קצת חסר סבלנות .הוא ביקש שתמשיך ,כי התחיל להסתקרן.
אשולין נעמדה כחסידה על רגל אחת והמשיכה בסיפור האגדה.
"ואז נדרין ,להבה נשמתה ,ראתה באמצע הביצה על תלולית קטנה ,צפרדע
קטנטן ,מקרקר את הנשמה .וזה היה נורא.
ירדה הנסיכה ממרדיאל סוסה הלבן .בלי לחכות טבלה רגליה במים העכורים
והתקדמה אל התלולית ,אל הצפרדע ,שעמד שם וחיכה.
הוא היה חלק ודי מגעיל ,וישב בכף ידה" .זה הנסיך שלי ,אני מקווה!" חשבה
בליבה נדרין היפה.
ואז ,בלי היסוס ,נשקה לצפרדע בשפתו .והפלא ופלא -שום דבר לא קרה.
היא השליכה אותו בחזרה למי הביצה ,מאוכזבת ובוכה.
ניגשה אל סוסה האציל ,שסימן לה במשובה "נשקי אותי ,בבקשה".
והיא ,עדיין בוכייה ,נישקה את סוסה באהבה כה רבה.
וראו זה פלא ,מי עוד יידע? קסם קסמים ,הפתעה בשחקים ,מרדיאל ,מחמל
נפשה ,נסיך נהייה! כה רבה ההפתעה! תכול עיניים ,גבוה ומאד נאה ,ולבוש
כל כך יפה .כל מה שהיא ביקשה – קיבלה .ליבה הומה :תודה רבה.
88
