Page 90 - אשולין / יודי מרטון
P. 90
אשולין /יודי מרטון
הם עומדים מחובקים ,ואז נדרין שאלה ,את אותה שאלה שאליה הוא כמובן
צפה:
"למה עכשיו ,למה לא חשפת את עצמך? למה צריכה הייתי צריכה לנשק
צפרדע כה מגעיל? זו לא הייתה הנאה צרופה."..
ענה לה אהוב ליבה ,מחמל נפשה "כי היית צריכה להגיע למצב ,בו את באמת
באמת רוצה ,ואפילו צפרדע בן ירוקת ,יהיה לך מפלט וישועה".
וסוס אין להם ,והדרך ארוכה.
ניגש הנסיך ,טבל רגליו במי המדמנה ונישק את הצפרדע כי רק הוא ידע,
שנסיך אציל בן טובים ,נאמן וטוב כפי שהוא היה ,יהפוך את כל מי שבו הוא
יגע לסוס אציל לבן כפי שהקסם רצה .וזהו סוף הסיפור ,כי זה באמת באמת
מה שקרה" .סיימה אשולין וחייכה אל דור.
דור אמר "אשולין יקירתי ,סיפור נחמד ואכן עם סוף קצת שונה ,אבל את
האמת ,לא משהו מיוחד.".
אשולין צחקה ואמרה לו משועשעת "נכון! אבל זו האגדה כפי שאני מכירה,
מימים ימימה .סבא שלך רועי מאוד אהב אותה".
"כן כן ,אבל זה היה לפני ששים שנים .סבא שלי זקן "..ענה הילד ופיהק .הוא
היה רגוע ונרדם מיד .בחלומו ראה עדרי סוסים לבנים ,שרודפים אחרי
צפרדעים.
89
