Page 8 - קטלוג פריחה מאוחרת
P. 8
אוהד מילשטיין, אוהד מילשטיין הוא ,בין השאר,
קולנוען ,אמן ומרצה .עבודות
שתיביצים2008 , האמנות שלו מאופיינות בקו נקי
בעל אסתטיקה גבוהה .הטקסטים
הזרקתדיועלנייר הוטפרס70x50 ,ס“מ הויזואלים שלו משתמשים באותה
אסתטיקה כדי להפנות את תשומת
הצילום שתיביצים מעביר תחושהקרה ,סטרילית הלבלנרטיב של העבודה ,המאתגר
כמעט ,של שתי ביציםוהשתקפותיהן על משטח. את הצופה באופן אינטלקטואלי אך
אין שום התייחסות לזמן או מקום מסויימים.
הדואליות הכפולה ,שתי ביציםושתי השתקפויות גםרגשי.
מעוררת דמיון ל"מטאמורפוזה שלנרקיסוס" של
דאלי ,בו נרקיס הבוהה במים כמו משתקף כיד בין העבודות שמתכתבות)גם אם
האוחזת ביצה אשר ממנה בוקענרקיס .לכאורה מתוך השוליים( עם הנרטיביות של
לא הרבה קורה בצילום ,אך כשהמחשבה חוצה עולם הקולנוע ,לעבודות קונספ-
את הרגע הקפוא בצילום נכנס מתח רב טואליות ופורמליסטיות יותר לא
לסיטואציה .לפי תפיסתנו ,ביצים אמורות ברור איזה כובע חובש מילשטיין-
להתבקעומתוכן אמורים לבקוע חיים .הצילום
מעביר תחושה של תנועה ,של חיים בהכנה -קו אמןאו קולנוען?
האופק חוצה את הביצה הרחוקהיותר ,שאינה מילשטיין":אני חובש כמה וכמה
בפוקוס.נראה כאילו הזמן שעובר מיוצג עלידי כובעים :אני עוסק באמנות ,מרצה
אופקדו מימדי הנראה כאילו צבע המשטח מילא באוניברסיטה ,במאי ,וגם צלם
בעבר את התמונהוכעת הוא לאט לאט אוזל. טלביזיה .כל ה"כובעים" האלה
האםיבקעוחייםמשתיהביצים?אםכןמי תיבקע מקבילים לערימת ניירות שיוצרת
קודם?ואולי אחת מהן לא תיבקע לעולם?ואולי הר ,קשה לבודד פרט מתוכו....אני
אלו שתיביציםלאמופרותאשררקמסמנותאחת חושב שכל עבודה שאני מציג
לשניה את המתח והלחץ של המטאמורפוזה במרחב הציבורי היא כמו מכתב
שאובייקטים שכמותם צריכים לעבור? החיים שנשלח ,בלי כתובתובלי מכותב.
הפוטנציאלים מסומנים עלידיכל אחת מהביצים הקשר שלי עם הצופהיוצא מתוך
והימצאות שתיהן -האחת ברורה ,השנייה לא שאיפה שהצופהימצא עניין באותו
בפוקוסונראה כאילו הזמן אוזל לה – מייצרת "מכתב",יקרא אותו,וירגיש כלפיו
תחרות סמויה בחיים המתרחשים או לא כאילו נכתב במיוחד עבורו .הייתי
מאוד שמח אם כתגובה לאותה
מתרחשיםבתוכן. חוויית צפיהיכתוב הצופה מכתב
משלו וישלח אותו )אלי ,למישהו
אחר ,אולחלל העולםבאופןכללי(.
שרשור כזה של השראה שמולידה
פעולה חדשה הוא חווית הצפייה
המושלמת".
מתוךראיון שערכהמיכלוילצקיעם
אוהדמילשטייןבאתרוואלה תרבות,
ספטמבר .2008