Page 4 - etmol 65
P. 4
איננו דורש להקפיא כל התנגדות ללא תנאי ,להמתין באפס צרור של תעודו ת בר־כוכבא לאחר שנתגלו במדבר יהודה
מעשה ולייחל עד אשר יתרחש הנס ויופיע מושיע פלאי
מהמרום ,כדי להרעיף ולהגשים את הגאולה פתאום ומיד, קטילתו בגזירת החכמים ,ולהבחין בין המלומדים בשלוש
בלי התמודדות צבאית .בן-כוזיבא צועד עם המורדים במסי קבוצות :ראשונה דואגת מפאת עמדה תמימה ואורתודוקסית
לות יהודה המכבי ומחנה בני חשמונאי ,המייצגים חסידות ליישר בין המקורות המנוגדים ולהאחיז בקרקע היסטורית
קנאית ופעילה ,כדי לפלס בהיאבקותם דרך לישועה מפוא מציאותית את הסיפור :שניה דוחקת אותו לקרן זוית או
מתעלמת כליל ממנו תוך שתיקה :שלישית שרויה בין
רת. הקצוות ומחפשת בו גרעין קדמון מהימן .כלומר הד
לאופוזיציה פנימית ומחלוקת בעת התלהטות הרוח המשי
לעומתו ,מבצבצת מהתלמוד הבבלי עמדה סבילה קיצונית
ואנטי-מהפכנית ,הסתגלות עקיבה לנסיבות הגולה )כמו חית המלחמתית.
בעיקרון ״דינא דמלכותא דינא״ -דין המלכות הוא דין ואין אולם הקטע המוקשה והמביך אינו יחיד וגלמוד ,אלא
לערערו( ואילוצי השעבוד המתמשך .התלמוד הבבלי חובק משתזר במכלול הגירסאות הבבליות שאינן הולמות ביסודן
במחרוזת משולשת ודרמאטית את חורבן ירושלים ,את את המסורת הארצישראלית .הסתירה המהותית על כל
חורבן טור מלכא ואת חורבן ביתר .כל שלוש הפורענויות, אפיקיה וגלגוליה ,אינה מצטמצמת לאגדה בודדת ויוצאת
המתרחשות בימי אספסיינוס ,יצוקות בתבניות דומות ,כמו דופן ,גם לא לאישיות בר־כוכבא ומלחמתו ,אלא מתפרסת
גם בדפוסים ססגוניים דומים .לעומת הירושלמי הרואה את על פני כל העידן של המרידות הגדולות ,המתרחשות בין
סוף חורבן הבית בתבוסת ביתר ,צופה הבבלי שלוש מסעות אספסיינוס לבין חורבן ביתר ,לפי התיאורים בשני
מערכות מלחמתיות ,ומצרף את חורבן טור מלכא כדי להוות
חוליה שניה בשרשרת .קללת חורבן הבית ,על שלושת התלמודים.
שלביה ,מותווית על-פי גישה עקרונית ומייצגת השקפות
מוגדרות המאפיינות את אמוראי בבל ואת תלמידיהם בגלו הירושלמי :המרד צודק בעיקרו
יות ישראל .תאונות מקריות ,פעוטות ערך וקלות משקל ,הן
הירושלמי בסיפוריו השונים קובע ,כי לא עילה חומרית
הגורמות לאסון חוזר ומתחולל שלוש פעמים .אין התלמוד אלא עילה מוסרית הריצה את גלגלי הפורענות .המרד צודק
הבבלי מזכיר מרידות יזומות כדי לא לחטוא ולא להחטיא היה בעיקרו ,אולם חולשה רוחנית ולא חולשה גשמית
בקילוס נסיונות מרידה במלכויות או הפרת איסור מפורש הכשילה אותו .ספיחי עוונות האתמול הנביטו עוד זרע חטא
לדחוק את הקץ .אין תנועות מהפכניות גורפות המונים ,אין בהווה וגרמו לתבוסת ביתר .אין סתירות בין האגדות
הרקומות באותו הפרק ואם כי חסרות הן מסגרת עלילתית
כיסופי גאולה ,אין סיסמאות משיחיות ,אין מנהיגות ציבו רצופה ,הרי מאגד אותן חוט סמוי והדוק .אין בהן תגובות
רית מעוררת להתקוממות .ממילא נחלשו תהיות לגבי נזעמות ,אף לא גידוף ולא גינוי המתקוממים ומנהיגותם
אחריות סוציאלית או לאומית והתלבטויות מוסריות באשר בגלל כשלונם .לא נתעוות בהן דיוקן המרד ולא נתמקד זוהר
לטעמי הכשלון וצידוקו .נותרו איפוא תגובות פזיזות על גבורתו .אין בהן התרפסות ולא גינוני פיוס כלפי האויב
פגיעות זעירות ,התלקחויות נמהרות ותקריות מקומיות, המנצח ושלטון עריצותו ,כמו בתלמוד הבבלי .הירושלמי
המתרחשות בגזירת אלוהים.