Page 23 - etmol 73

‫הוברמן עם ילדי ה קיבוץ‬ ‫נצרט מנדלסון ולבסוף ‪ -‬היות והילדים‬ ‫ליל חמישי ‪ -‬כ״ליל ביעור חמץ״ ‪-‬‬
‫הפתיעו את הוברמן בישיבתם השקטה‬ ‫הכנות לקראת המחר‪ .‬התחילו בהוצאת‬
‫הגדול עדיין צובא על הדלתות הסגו­‬ ‫השולחנות וסדור מקומות ישיבה‪ .‬לא‬
‫רות‪ ,‬נדחק ורוטן‪.‬‬ ‫‪ -‬מנגן לפניהם את ה״חלום״ לשומן‪.‬‬ ‫מקומות רפודים היו אלה וגם לא ספס­‬
‫בחדר‪-‬האוכל מסתיימת החזרה ולחצר‬ ‫לים‪ ,‬אלא לוחות קרשים לכל אורך‬
‫והנה םוף‪-‬סוף נפתחו הדלתות והאור­‬ ‫‪ -‬נוהרים המונים‪ ,‬מצפים לפתיחת דלתי‬ ‫חדר״האוכל‪ ,‬שורות״שורות ובצפיפות‬
‫חים ממלאים את האולם על כל מבואיו‪,‬‬ ‫האולם‪ ,‬אבל אלה אינם נפתחות‪ ...‬יצור‬ ‫לא מעטה‪ .‬עבדו כל הלילה מתוך שמחה‬
‫אף על המחיצה שבתוך חדר‪-‬האוכל עלו‬ ‫קטן‪ ,‬זבוב מטריד‪ ,‬היה בעוכרי מאמצי‬ ‫ורצון לקראת החג היקר הזה‪ .‬בין לילה‬
‫ונתלו‪ .‬עשרות חברי משק עין‪-‬חרוד‪,‬‬ ‫המארגנים‪ .‬בשעת החזרה החלו זבובים‬ ‫נהפך חדר״האוכל שלנו לתיאטרון‪:‬‬
‫מחוסר מקום בפנים‪ ,‬עלו על הגג של‬ ‫בודדים ופרפרי לילה‪ ,‬אשר נעורו פת­‬ ‫״‪ 1600-1500‬מקומות ישיבה‪ ,‬מאתים‬
‫חדר‪-‬האוכל ועמדו מסביב לחלונות הק­‬ ‫אום‪ ,‬בשעות ערב אלו‪ ,‬להציק לאמן‬ ‫מקומות עמידה״ ‪ -‬מודיע הנגר הצנום‬
‫טנים העליונים‪ .‬למעלה מאלפיים איש‬ ‫המנגן‪ .‬לכל דבר דאגנו אולם מי יכול‬
‫הכיל חדר‪-‬האוכל שלנו בערב זה‪ .‬והב­‬ ‫היה לנחש שמכאן תבוא הצרה? הוברמן‬ ‫שמעיניו נשקפת עייפות רבה‪.‬‬
‫אים‪ :‬אנשי קבוצים ומושבים‪ ,‬פועלים‬ ‫עומד וממשיך לנגן‪ ,‬אגב אמירה כלפי‬ ‫בהתקדש ליל השבת רבתה התכונה‪.‬‬
‫בודדים‪ ,‬שרי מעלה‪ ,‬שרי מטה‪ ,‬חיילים‬ ‫מעלה‪ :‬״די פליגן!״ )הזבובים(‪ .‬הפס­‬
‫ונוטרים וסתם יהודים‪ .‬למען אפשר‬ ‫נתרן‪ ,‬בהפסקות הרגעיות‪ ,‬בניפנוף יד‬ ‫מצלצלים‪ .‬ארוחת‪-‬הערב חולקה במהי­‬
‫תנועה חפשית בדרכים הועמדו עשרות‬ ‫מגרש את הייצור הטרדן‪ ,‬משה כרמי‬ ‫רות בחבילות‪ .‬למטה על יד המטבח‬
‫שומרים פזורים בכל הסביבה‪ .‬אלה לא‬ ‫עומד מאחורי הוברמן וצד את הזבובים‪.‬‬ ‫עומדת כל ״הקבוצה הגדולה״ בתור‬
‫ומעניין‪ ,‬רצינות השעה לא הופרעה ואף‬ ‫ארוך‪ .‬במהירות זז התור‪ .‬הטבחיות‬
‫זכו להיות נוכחים בקונצרט‪.‬‬ ‫הילדים לא צחקו‪ .‬אולם חרדה רבה‬ ‫בסינרים הלבנים‪ ,‬בסבר פנים יפות‬
‫הוברמן בהופעתו על הבמה‪ ,‬והפס­‬ ‫תקפה אותנו למהלך הקונצרט‪ .‬מיד‬ ‫עומדות על יד הגיגיות ומחלקות את‬
‫נתרן עמו‪ ,‬ליכד וריתק בין‪-‬רגע את כל‬ ‫הסתערנו על האויבים ב״פליט״)חומר‪-‬‬ ‫החבילות‪ ,‬לאוכלי בשר מזה‪ ,‬ולצמחונים‬
‫רסום נגד יתושים וזבובים( והציבור‬ ‫‪ -‬מזה‪ .‬עטופה בניר ובסודיות גמורה‬
‫הציבור לגוש אחד‪.‬‬ ‫מוגשת החבילה‪ ,‬שתי פרוסות לחם‪,‬‬
‫בחלק הראשון ניגן את הנדל ואת בך‪.‬‬ ‫הוברמן עם הנוטרים שליוו הו‬ ‫עגבניות וצנון‪ ,‬קציצת בשר‪ ,‬והלפתן ‪-‬‬
‫לאחר ההפסקה פתח בקונצרט למנדל‪-‬‬ ‫אשכולית ביד‪ .‬כל אחד עם חבילותיו‪,‬‬
‫סון‪ ,‬שכל‪-‬כך מוכר לנו וחביב עלינו‪.‬‬ ‫עם משפחתו‪ ,‬עם אורחיו‪ ,‬סרים לחדר‪,‬‬
‫לבסוף ‪ -‬ניגן יצירות קצרות‪ .‬מחיאות‬ ‫יושבים מסובים ואוכלים מהר‪ ,‬כדי‬
‫הכפיים לוו כל יצירה ויצירה‪ .‬הקהל‬
‫מחא והפציר‪ .‬הוברמן נענה וסיים ב״כל‬ ‫להספיק לקונצרט‪.‬‬

‫נדרי״‪.‬‬ ‫מלחמה בזבובים‬
‫לאחר הקונצרט בא הפלא השני‪:‬‬
‫״פריקת התיאטרון״‪ .‬במשך רגעים‬ ‫הסדרנים מקיימים מה שאומרים‪:‬‬
‫מספר‪ ,‬על‪-‬ידי הסתערות של ״אלף זרו­‬ ‫חטוף ואכול‪ ,‬חטוף ושתה‪ .‬עולים למע­‬
‫עות״‪ ,‬פורק הכל‪ .‬הוכנסו מיד השל‪-‬‬ ‫לה לחדר האוכל‪ .‬האמנים נכנסים‪ .‬זוהי‬
‫חנות‪ ,‬נפרשו מפות לבנות‪ ,‬קושטו בפר­‬ ‫חזרה לשם בדיקת הפסנתר‪ .‬בהסכמתו‬
‫חים‪ .‬הוגש תה וסעודה קטנה‪ .‬הציבור‬ ‫של הוברמן הופכת החזרה להיות קונ­‬
‫צרט לילדים מהכיתות הנמוכות‪ .‬הק­‬
‫התיישב‪ .‬אף אחד אינו מקופח‪.‬‬ ‫טנים שמחים מאוד שזכו לראות את‬
‫הוברמן‪ ,‬מתכנסים לפינה אחת עם מורי­‬
‫הקהל לקח לו רשות הדבור על‪-‬‬ ‫הם‪ ,‬יושבים דרוכים כשנשימתם עצורה‪.‬‬
‫ידי שירה‪ .‬זה היה רגע נעלה‪ ,‬כבר מזמן‬ ‫לא מעט הפחידו אותם לפני זה‪ .‬הוא‬
‫לא שרנו ככה‪ .‬במיוחד היתה ניכרת‬ ‫פותח ב״כל נדרי״‪ ,‬נותן חלקים מקו­‬

‫שירת הילדים‪.‬‬
‫אחר חצות קם הוברמן‪ .‬מתוך התרג­‬
‫שות רבה היה לכבד‪-‬פה‪ .‬התחלק עמנו‬
‫בחוויתו שחש בזמן נגינתו‪ .‬נגינתו באה‬
‫כביטוי לרגש הסולידריות שהוא רוחש‬
‫לציבור הזה ביצירתו‪ ,‬בתקוותיו‪,‬‬
‫במלחמתו‪ ,‬בסבלותיו ובקרבנותיו‪ ,‬אמר‬

‫תם ערב גדול‪.‬‬

‫‪23‬‬