Page 20 - etmol 73
P. 20
רושם :מאות יהודים באו ליהנות כאן
מהאוויר הצח ,ישבו תחת עצי״זית תסד
נים ,הנשים לבושות בגדים לבנים,
הגברים עוטים מלבושים שונים ,מהם
חובשי כובעים שחורים רחבי תיתורה
ורבים חובשים כובעי פרווה)בודאי הכ
וונה ל״שטריימל״( .והיו גם תורכים
ונוצרים רבים .היהודיות היו עטופות
שמלות רחבות וחסרות חן וגילו את
פניהן לראווה ,ואילו הנשים הנוצריות
והתורכיות חשפו -הראשונות אולי
יותר מדי והאחרות אף לא מאומה -
מגופן ומלבושן .הקונסולים של מדינות
זרות טיילו עם משפחותיהם ולפניהם
צועדים היאניצ׳רים )חיילים תורכים(
בחגיגיות ומוטות מובספים בידיהם״.
השותפים מסתכסכים
המחוז על העברת המגרש לבעלות יהו מערת ש מ עון הצדיק במאה הקודמת המגרש הגדול הזה ובו מערת הקבר
די ירושלים על-ידי באי כוחם הרב היה שייך לערבים אשר הציקו מאד
אברהם אשכנזי והרב משה בנבינסטי בירושלים של היהודים האשכנזים ״ועד למבקרים היהודים ולא פעם ניסו להפר
מטעם עדת הספרדים ,והרב הכולל כל-הכוללים כנסת-ישראל״ ,ייסדו קופה את חגיגותיהם ולכן השתדלה הקהילה
מאיר אוירבך ,הרב בנימין בייניש סאל- משותפת לרכישת המגרש ושלחו העברית מירושלים עוד בהיותה רובה
אנט והרב יוםף-יושה ריבלין מטעם לארצות-הברית את הרב נתן נוטקין ספרדית ,לרכוש את המגרש ,אלא שלא
עדת האשכנזים .המגרש היה בגודל של לעריכת מגבית מיוחדת לרכישת המג הצליחה בכך) .מסיבות שונות טענו כי
עשרים דונם בערך והתשלום תמורתו רש .בכתב השליחות ,חתום בידי ראשי המגרש היה פעם בבעלות יהודית ,אבל
היה גרוש תורכי וחצי האמה .בפי הער שתי העדות ,נאמר ,כי הוטל על רבי המסמכים על-כך ,אבדו( .עם התיישבו
בים היה מכונה ״איל יהודייה״ - ,סימן נתן נטע נוטקין ״לבוא ולהתחנן לפני תם של האשכנזים הראשונים בירושלים
שידעו ,כי היה שייך ליהודים ,אם-כי אחינו אשר במדינות ארצות אמעריקא מתלמידי הגר״א ,בשנת תקע״ב
בשנות ההתדיינות טענו הערבים, וקאליפארניען לזכור אהבתם אל ארץ ) ,(1812אחרי הפסקה ארוכה שבה
שהשם ניתן למגרש בשל ״עיד איל חמדת אבות״ ולתרום למטרה משותפת אסור היה ליהודים אשכנזים להתגורר
יהוד״ )חג היהודים( ,הנערך כאן פעם בירושלים דרך קבע -נטעו עצים במג
נעלה זו. רש זה ,כדי לקיים בכך את המצוה ״וכי
אחת בשנה. לרב אברהם אשכנזי ,שנבחר בשנת
תרכ״ט ) (1869למשרת הראשון-לציון תבואו אל הארץ ונטעתם״.
אדמת הקדש )ועל ידו הרב יש״א אלישר לראש בית- בשנת 1876נודע ,כי השותפים הער
הדין( ,היתה השפעה על מושל ירושלים בים בעלי המקום הסתכסכו ביניהם ומו
התורכי והודות לכך לא הכבידה ממשלת כנים למכור את המגרש ליהודים תמורת
תשלום .מיד נכנסו לעניין ראשי הקהי
לה הספרדית והמוסד הישובי המרכזי
שטר המכירה נתאשר ע״י ״מג׳לם ציור עממי ש ל קבר ש מעון מסוף המאה הקודמת
אל-אידארה״ )מועצת המלך( ולפי
הנאמר בו ,כלל את המגרש ועליו 8000
עצי-זית .לפי אברהם אלמאליח )בספרו
״הראשונים לציון״( נרשם המגרש
בתור הקדש )״ואקף״( על שם עדת
היהודים בירושלים ״ואין רשות לאיש
לערער על זכותם בנוגע לאחוזתם״.
על המגרש הוקמו מיד שלושה מבנים
על-ידי ועדת העדה הספרדית ,כדי
לממש את הבעלות היהודית ,והושיבו
בהם כעשרים משפחות מדלת העם.
בשנת תרנ״א ) (1891הקימו יהודים תי
מנים את השכונה ״נחלת שמעון״ ליד
המגרש הזה.
במלחמת העצמאות בשנת תש״ח
) (1948עזבו תושבי נחלת-שמעון את
שכונתם והיא נחרבה .בימי שלוט היר
דנים במקום ,התיישבו ערבים על מגרש
שמעון הצדיק ,ואחרי מלחמת ששת הי
מים חזר המקום לידים יהודיות.
20
