Page 23 - etmol 81

‫היה המהר״ל מוציא מפי הגולם את השם המפורש‪ .‬הגולם‬ ‫בשנת ש״מ )‪ ,(1580‬ביום כ׳ באדר אחרי חצות הלילה‪,‬‬
‫היה נופל ארצה אין־אונים עד מוצאי שבת‪ .‬פעם אחת היה‬ ‫הלכו הרב ליווא‪ ,‬חתנו רבי יצחק בן רבי יצחק בן רבי‬
‫המהר״ל טרוד ושכח להוציא את השם המפורש מפיו של‬ ‫שמעון כ״ץ ותלמידו רבי יעקב בן חיים ששון הלוי אל חוף‬
‫הגולם וכבר ישב בבית״הכנסת לקבלת השבת‪ .‬באו בני‬ ‫הנהר הנקרא ״מולדווקא״‪ ,‬ושם איתרו חומר מתאים וגיבלו‬
‫ביתו מבוהלים אל בית״הכנסת וסיפרו כי הגולם מתרוצץ‬ ‫אותו לעשות ממנו גולם‪ .‬לאור הירח צרו גוף אדם בעל‬
‫ברחובות העיר ומאיים להחריב את כל העיר‪ .‬יצא המהר״ל‬ ‫פנים‪ ,‬ידים ורגלים‪ ,‬המונח פרקדן על הארץ‪ .‬אחר כך נעמדו‬
‫מבית״הכנסת‪ ,‬מיהר אל הגולם‪ ,‬הוציא מפיו את השם‬ ‫שלושתם למרגלות הגולם כשפניהם מול פניו‪ .‬לאחר‬
‫המפורש וחזר לבית‪-‬הכנסת‪ .‬לאחר שסיים הגולם את תפקי­‬ ‫שהקיפוהו בהקפות ומסרו לו צירופי שמות קודש‪ ,‬קיבל‬
‫דו והיתה סכנה שיגרום לאסונות‪ ,‬נאלץ המהר״ל להחזירו‬ ‫החומר גוון של גוף אדם‪ ,‬ראשו צימח שערות כשל אדם בן‬
‫לעפרו‪ .‬האגדה מספרת‪ ,‬כי המהר״ל מעולם לא השתמש‬ ‫שלושים וציפרנים נרקמו באצבעות ידיו ורגליו‪ .‬עיניו היו‬
‫בגולם לצרכי עצמו‪ ,‬אלא אך לעזור לעמו בצרות שניחתו‬ ‫פקוחות‪ ,‬אך בולטות כעיניו של מת‪ ,‬ללא כל רוח חיים‪.‬‬
‫לאחר מכן שם המהר״ל קמע בפיו ובו השם המפורש ונפח‬
‫עליו‪ ,‬והוא הציל את קהילת פראג מעלילת דם‪.‬‬ ‫בו נשמת חיים והגולם היה לנפש חיה‪ .‬ואז הפך לפתע הגולם‬
‫האגדה טענה כי הגולם מונח בעליית הגג של בית‪-‬הכנסת‬ ‫את עיניו והביט בהם בהשתאות כמתעורר מתוך חלום‪.‬‬
‫״על תנאי שול״ בפראג עד היום‪ .‬מספרים‪ ,‬כי פעם ביקש‬ ‫המהר״ל פקד עליו בקול נמרץ והגולם קפץ על רגליו‬
‫הרב יחזקאל לנדא‪ ,‬רבה של פראג ומחבר הספר ״נודע‬ ‫בזריזות‪ .‬הוא ראה‪ ,‬שמע והבין‪ ,‬אבל כושר הדיבור נעדר‬
‫ביהודה״‪ ,‬לעלות לעליית‪-‬הגג של בית‪-‬הכנסת כדי לראות‬
‫את הגולם חסר החיים‪ ,‬הוא צם‪ ,‬טבל במקווה‪ ,‬התעטף‬ ‫ממנו‪.‬‬
‫בטלית ותפילין ועלה לעליה‪ .‬לאחר ששהה שם זמן ארוך‪,‬‬ ‫כאשר הלכו לביתם‪ ,‬אמר המהר״ל אל הגולם‪ :‬״דע‬
‫ירד והזהיר לבל יהין אף איש לעלות לעלייה לראות את‬ ‫שבראנו אותך עפר מן האדמה‪ ,‬למען תשמור את היהודים‬
‫מכל רע ומכל שונאיהם ומנדיהם וייקרא שמך יוסף‪ .‬יאסעלי‪.‬‬
‫הגולם‪ ,‬כי סכנה גדולה צפויה לו‪.‬‬ ‫אצלי תשב ובחצר של בית־הדין שלי תדור‪ .‬עבודתך תהיה‬
‫שמש־בית־דין ועליך לשמוע בקולי לכל אשר אצווך‪ ,‬אפילו‬
‫הרעיון שאפשר לברוא מיני בריות בכוח פעולה מאגית‪,‬‬ ‫ללכת באש ולצלול במים אדירים ולקפוץ מן המגדל‪ ,‬עד‬
‫על‪-‬ידי שימוש ב׳שמות׳ האלוהות‪ ,‬נפוץ במאגיה של עמים‬
‫רבים ובין היהודים‪ .‬בתלמוד אנו קוראים על רב חנינא ורב‬ ‫אשר תמלא פקודתי בשלמות לכל אשר אשלח אותך״‪.‬‬
‫אושעיה שעסקו ב״ספר יצירה״ ובראו גולם‪ .‬לרב פפא‬ ‫ובספר ״נפלאות המהר״ל״ מסופר‪ ,‬כי הגולם נ ענ ע ברא­‬
‫ולחכמים אחרים היו שדי‪-‬גלמים ששימשו אותם‪ .‬על המשו­‬
‫רר שלמה בן גבירול מהלכת אגדה שברא לו אשה ששירתה‬ ‫שו לדברי המהר״ל כאדם המסכים לדברי חברו‪.‬‬
‫אותו‪ .‬אגדה דומה מסופרת גם על אברהם בן עזרא‪ .‬החסידים‬
‫מספרים כי כשהבעל‪-‬שם‪-‬טוב‪ ,‬הבעש״ט‪ ,‬מייסד החסידות‪,‬‬ ‫למלווים אמר המהר״ל‪ ,‬כי קרא שמו יוסף‪ ,‬יען כי השכין‬
‫חי בכפר היה משרת אותו גולם‪ .‬פעם ציווה הבעש״ט על‬ ‫בקרבו את רוחו של יוסף שידא‪ ,‬הנזכר בתלמוד‪ ,‬שהיה חצי‬
‫הגולם למשוח את העגלה בעיטרן‪ ,‬והכוונה היתה כמובן‬ ‫איש וחצי שד‪ ,‬והוא שימש גם את חכמי התלמוד‪ ,‬והציל‬
‫לצירי האופנים‪ .‬אבל הגולם משח את העגלה כולה בעיטרן‪,‬‬ ‫אותם כמה פעמים מצרות גדולות‪ .‬גם אמר על הגולם‪ ,‬שאף‬
‫ואז אמר הבעש׳׳ט ׳כי טוב לו שמש קטן מגולם גדול׳‪ ,‬נתן‬ ‫אם ילך במו אש לא ייכווה‪ ,‬ונהרות לא ישטפוהו וגם חרב‬
‫בו עיניו והגולם נהפך לגל של טיט‪ .‬החיד׳׳א )הרב חיים‬ ‫לא תהרגנו‪ .‬לבני ביתו אמר המהר״ל על אודות הגולם‪ ,‬כי‬
‫יוסף אזולאי( מספר כי הרב אליהו בן יהודה‪ ,‬אב בית דין‬ ‫בלכתו בבוקר השכם למקוה‪ ,‬פג ש ברחוב בעני האילם הזה‪,‬‬
‫בקהילת חלם‪ ,‬היה ״בקיא בספר יצירה וברא גברא שהיה‬ ‫ובראותו כי הוא איש תם‪ ,‬ריחם עליו והביאו אל ביתו כדי‬
‫הולך וגדול ומאוד נתיירא שלא יחריב את העולם והרסו‬ ‫להיות עוזר לשמשי בית״הדין‪ .‬הוא ביקש מבני ביתו לבל‬
‫ושב לעפרו״‪ .‬הגאון מוילנה סיפר לתלמידו הרב חיים‬ ‫ישתמשו בו לצורך עזירות הבית‪ .‬ומאחר שהגולם ישב תמיד‬
‫מוולוז׳ין שבימי ילדותו ניסה לברוא גולם ״אך ראה‬ ‫בחצר בית״הדין ולא נראה כדואג על אודות כל דבר‬
‫שבעולם‪ ,‬על כן כינוהו האנשים בשם ״יוסילי גולם״ ויש‬
‫תמונה״‪ ,‬שגרמה לו לחדול ממלאכה זו‪.‬‬
‫על יצירת הגולם אין זכר בספרי המהר׳׳ל עצמו ולא‬ ‫אשר קראו אותו בשם‪ :‬״יוסילי האילם״‪.‬‬
‫בספרים שנכתבו עליו‪ .‬פעם השתמש המהר׳׳ל באחת‬ ‫עוד מספרת האגדה‪ :‬בכל ערב שבת לפני התקדש היום‬
‫מדרשותיו במשל על גולם ואמר‪ :‬״שהאדם הוא כגולם אלא‬
‫השם יחייהו״ ואפשר ועל יסוד מאמר זה התחילו להיוולד‬ ‫קברו של המהד׳ל בפראג‬
‫אגדות הגולם של המהר״ל ולאחר שנים ייחסו לו את‬
‫יצירתו‪ .‬כאמור‪ ,‬בראשית המאה שלנו כינס יהודה רוזנברג‪,‬‬
‫רב שחיבר ספרים רבים ובין השאר תירגם את ״הזוהר״‬
‫לעברית )הוא נפטר בארצות‪-‬הברית( את אגדות הגולם‬
‫בספר ״נפלאות המהר״ל״ וייחסו לחתנו של המהר׳׳ל‪ .‬אגדת‬
‫הגולם הפכה לנושא בספרות היהודית והעולמית והסופר ה‪.‬‬
‫לייוויק המחיז את הסיפור במחזהו ״הגולם״ שהוצג‬

‫בתיאטראות רבים וביניהם גם ב׳׳הבימה״‪.‬‬
‫המהר״ל זכה לשיבה טובה‪ ,‬לזקנה מופלגת ולנחת מצאצ­‬
‫איו‪ .‬בניו ובני בניו וחתניו היו כולם גדולים בתורה ובחכ­‬
‫מה• כן היה עשיר מופלג‪ .‬בעלי‪-‬הבתים לא היו נותני לחמו‬
‫והוא לא היה תלוי בפרנסתו לחסדם‪ .‬אשתו הרבנית מרת‬
‫פרל‪ ,‬עסקה במסחר והצליחה‪ .‬ביום י״ח באלול שס״ט )‪22‬‬
‫באוגוסט ‪ ( 1609‬נפטר המהר׳׳ל‪ .‬שבועיים לפניו ביום י״ב‬
‫באלול‪ ,‬נפטרה אשתו‪ ,‬מרת פרל‪ .‬מצבתו עומדת עד היום‬

‫בבית‪-‬הקברות בפראג‪.‬‬

‫‪23‬‬