Page 4 - etmol 81
P. 4
האנתולוגיה -אף כי שתיהן כוללות צרור שירים וסיפורים
-לפחות בשלושה היבטים :ראשית ,על״פי הגדרתה היא
נועדה להוראה ולימוד ,בדרך כלל לתלמידי בתי״ספר ,אך
פה ושם גם למבוגרים ,בעיקר ללמודי השפה העברית;
שנית ,המקראה איננה אסופה של ספרות לשמה ,אלא
מתכונת להעביר גם מידע וגם מסרים אידיאולוגיים .שלי
שית ,בניגוד לאנתולוגיה ,המקראה איננה בהכרח לקט
יצירות של מחברים שונים .מקראות רבות כתובות כולן
מראשית ועד אחרית בידי מחבר אחד.
ספרות המקראות לדורותיה עומדת על קו רצף שמצידו
האחד שינון ,הקניית עקרונות וידע טהורים )לדוגמה -
״ראשית דעת״ מאת יצחק אסקולי ,ליוורנו ( 1841ומצידו
השני ספרות לשמה )לדוגמה -״מפגשים״ בעריכת פרופ׳
אדיר כהן .(1987דרך השילוב של שני מרכיבים אלה ,הוא
המאפיין ומבדיל את המקראות השונות אלו מאלו.
מבחינה אחרת עומדות המקראות על קו רצף אחר,
שבקצהו האחד עורך־מחבר הכותב בעצמו את כל קטעי
המקראה )לדוגמה -״עדן הילדים״ מאת י.ח .טביוב ,ורשה
( 1896ובקצהו השני עורך־מלקט המביא ,מפרי עטם של
אחרים )לדוגמה -״באומר ובשיח״ בעריכת גר שון ברגסון
.(1987גם במקרה זה כולל קו הרצף דרגות ביניים אחדות
המבדילות את המקראות זו מזו .כמובן שרמת המקראות לא
היתה אחידה .בין המקראות שראו אור במרוצת מאתיים
השנים האחרונות היו אחדות מושכות ,אסתטיות ,מסקרנות,
מעוררות את יצר הלימוד וקניית הדעת ,ואיכותיות ,ולעו
מתן היו אחרות ־ ועוד כמה! -שהיו דלילות ומהולות,
ארכניות ,ארכאיות ומשעממות.
מגשרי המקראות
טל ילדות ,ורשה 917 ,ו ,העורך מ .בירנבוים המקראות העבריות הראשונות הן מוצר של ראשית
תקופת ההשכלה ,דהיינו -שלהי המאה ה .18-אם-כי ניתן
רים מן התנ״ך ,מעובדים לילדים בסגנון מקראי ,וכתוספת
להם סיפורי משל קצרים ומכתמי מוסר. להקדים מועד זה עוד יותר.
מבשרי המקראות היו ספרי מוסר ואפופות מנוקדות של
וולפזון הנהיג את הלימוד במקראה זו בבית-הספר היהודי דברי משל ומליצה .באותה עת ,כמאה שנה לפני היווסד
על שם ווילהלם בברסלאו ,שבו כיהן כמורה וכמנהל בשנים השיטה ״עברית בעברית״ )״השיטה הטבעית״( נהגו מורים
לקרוא בפני התלמידים אחת מקרא )בשפה העברית( ואחת
.1807-1792 תרגום )בלשון המקומית( .משום כך ,נדפסו ספרים אלה לא
פעם בשתי שפות ,עמוד בעברית ומולו עמוד בלועזית,
הלהיט -״בית־הספר״ בדרך כלל באותיות עבריות .נוהג זה התרחב במקראות,
ונמצאו ביניהן דו-לשוניות )״מקוה ישראל״ מאת ישראל
כתריסר שנים לאחר ״אבטליון״ ,החלו לצאת בוינה שני קושטא ,ליוורנו ,(1851תלת לשוניות)״מודע לבני ישראל״
חלקיו של ״בית הספר״ ,ספר הלימוד הנפוץ והשגור ביותר מאת משה בוק ,ברלין ( 1812 ,ואף ארבע לשוניות )״עדן
בעולם היהודי במאה ה :19-״מסילת הלימוד״ )( 1802
ו״לימודי מישרים״ ) .(1806המחבר ,יהודה לייב בן זאב, הילדים״ -ישראל חיים טביוב ,ורשה .(1896
גדול חוקרי הלשון העברית בדורו וממעצבי החינוך היהודי מן העובדה שהממונה על ההשכלה בורשה ,גרבובסקי,
באירופה בתקופת ההשכלה ,החליט ״לרדת ממלאכות גדו הוציא בחודש מאי 1823צו המבטל את לימודי השפה
לות אל מלאכה קלה בעיני ההמון ,סידור הקריאה לילדים״ העברית בבתי-הספר היהודיים ,ניתן ללמוד על לימוד
משום שמצא כי ״סדר לימוד הילדים הרכים מעוות ומקולקל העברית במוסדות חינוך יהודיים כבר בראשית המאה ה.19-
מאד ,כי לא נמצא ספר מיוחד מכוון לענין זה״ .לאחר מותו גם מורים נוצרים עסקו בהוראת השפה העברית ,באמצעות
החלו לצאת מהדורות מורחבות של המקראה ,עם תרגומים מקראות .בשנת 1837ראתה אור בבמברג שבגרמניה
לגרמנית ,לאיטלקית ולרוסית ,ובמשך למעלה מ 80-שנה מקראה עברית מקיפה ועבת כרס בשם ״תפארת ישראל״
שימשה בני נוער ומשכילים יהודים בכל ארצות אירופה, שערך המלומד הנוצרי ד״ר אדם מרטינה ,מורה ללשון
בתוחלת קיום שלא זכתה בה שום מקראה אחרת בכל
תולדות ספרות המקראות .חובבי זמר ימצאו בה גם את העברית בבית-ספר יהודי באותה עיר.
הזמר העברי הראשון לילדים -״נחנו ילדים״ -שהיה מושר חלוץ המקראה העברית היה ,כנראה ,המחנך והמחזאי
אהרון וולפזון ,מעורכיו של כתב-העת ״המאסף״ .שמו
במנגינות אחדות במשך למעלה מ 150-שנה. התוודע לאחרונה לציבור הישראלי עם העלאת מחזהו ״על
מרכזי ההוצאה לאור של מקראות עבריות במחצית קלות דעת וצביעות״ בתיאטרון ״הבימה״ .בשנת 1790
הראשונה של המאה ה 19-היו ברלין ,וינה וליוורנו שבאיט- הוציא לאור בברלין את ספרו ״אבטליון״ -״והוא מבוא
הלימוד לנערי בני ישראל ולכל החפצים בלשון עבר ,מאת
אהרן בן וואלף ,חבר לחברת שוחרי הטוב והתושיה״.
ספר-מקראה זה שנדפס ב שבע מהדורות כלל אסופת סיפו
1
