Page 5 - עתמול 268
P. 5
מחברים אחרים כמו מיכאל הסורי מתארים תמותה של 400אלף
איש ואף יותר משלושה מיליון בני אדם .כנראה שכמו במקרים
רבים אחרים המחברים הגזימו במספרים כדי להעביר לקוראיהם
את הנרטיב שלהם על חומרת המגפה.
תהלוכה מלווה בתפילה של האפיפיור גרגוריוס הקדוש לסיום המגפה ברומא590 , קברים ,כתובות ,פפירוסים ופולן
(איור :האחים לימבורג ,מאות )15-14 אף שבמקורות ההיסטוריים מתואר שהמתים במגפה נקברו
בקברים עצומים שהכילו שבעים אלף גופות כל אחד ,עד כה
ששרדו מן המאה השישית (ושכוללים מסמכים יומיומיים כמו לא נמצאו בקונסטנטינופול עדויות ארכיאולוגיות לקברי אחים
מכתבים ,דוחות ,חוזים וכו') מעלה תמונה דומה .למרות שמצרים גדולים מתקופת מגפת הדבר של יוסטיניאנוס .סך כל הקברים
הייתה המקום שממנו התפשטה המגפה אל רחבי האימפריה ההמוניים (קבורה של חמש גופות ומעלה בקבר אחד) מהתקופה
הרומית ,ושעל פי מקורות היסטוריים כמו פרוקופיוס ויוחנן שנמצאו בסקירה ברחבי אירופה ומסביב לים התיכון הסתכם
מאפסוס היא נפגעה באופן משמעותי מן הדבר ,אף אחד מאלפי בכמה עשרות — מספר זניח ביחס למיליוני האנשים שכביכול
הפפירוסים ששרדו אינו מתייחס למגפה ,ולא נמצא קשר בין מועד מתו במגפה .בנוסף ,סיבת הקבורה ההמונית של רבים מקברים
הופעת המגפה לבין מספר הפפירוסים שנכתבו מדי שנה בממוצע אלה אינה ברורה .כך למשל שמונה קברים המוניים שנמצאו
— למרות שאם האוכלוסייה קטנה באופן דרסטי היה ניתן לצפות מחוץ לחומות העיר העתיקה בירושלים עשויים להיות תוצאה של
המגפה ,אך חוקרים אחרים גורסים שסביר יותר שמדובר בתוצאה
שגם כמות המסמכים תקטן. של מעשי הטבח שהתרחשו בזמן הכיבוש הפרסי בתחילת המאה
גם בבדיקה של פולן (אבקת פרחים) ,לא נמצאו עדויות לעוצמתה השביעית ( .)628-614בנוסף ,בסקירה של אלפי הקברים מבתי
של המגפה .כשבוחנים את הרכב הצמחייה באזור מסוים באמצעות הקברות באנגליה ,בגרמניה ,בצרפת ובספרד ,נמצא שאין עלייה
בדיקת הפולן שמצטבר בשכבות בקרקעית האגמים ,ניתן ללמוד בשכיחות הקברים המכילים יותר מאדם אחד בין התקופה שלפני
על פעילות אנושית באזור לאורך זמן ,כמו חקלאות או בירוא
יערות .בתקופת המוות השחור ,למשל ,באזורים שונים באירופה המגפה לתקופת ההתפרצות שלה.
ניתן לראות ירידה יחסית בכמות הפולן של דגנים אל מול עליה תמונה דומה מתקבלת מבחינה של מקורות אחרים שגם בהם לא
יחסית בכמות הפולן של אורנים .שינויים אלה מתאימים לתמותה נראה שינוי שיכול היה לבטא את התמותה ההמונית מהמגפה.
הגבוהה בתקופת המוות השחור .מכיוון שרוב האוכלוסייה בעולם אחד מסוגי המקורות האלו הן כתובות חקוקות באבן שהוצבו על
הקדם־מודרני עסק בחקלאות ,התמותה הרבה גרמה לנטישה גבי מבנים גדולים כדי להוקיר את אלו שיזמו אותם ומימנו אותם.
של שדות שכבר לא היה מי שיעבד אותם — מה שהוביל לירידה כתובות נוספות נחקקו על מצבות קבורה .ההנחה הייתה שאם
בכמות הפולן של הדגנים .עצי האורן ,שצומחים במהירות יחסית, מגפת הדבר גרמה למותם של אנשים כה רבים בין המאה השישית
פלשו לשטחים אלו — מה שהוביל לעליה בכמות הפולן של למאה השמינית ,ניתן היה לצפות שתהיינה יותר מצבות קבורה
האורן .מתוך כך ניתן להבין שהמוות השחור גרם לתמותה גבוהה ופחות כתובות בנייה ,שכן סביר שפחות אנשים בנו מבנים .עם
באוכלוסייה .בניתוח של שורת אתרים מצפון מזרח הים התיכון זאת ,לאחר בדיקה של כתובות המתוארכות לתקופה זו התברר
בתקופת מגפת הדבר בימיו של יוסטיניאנוס — אזור שעל פי שלא ניתן לראות שינוי במספר הכתובות
המקורות ההיסטוריים היה מאלו שנפגעו קשה במיוחד במגפה —
לא נמצאו שינויים דומים .כמעט בכל המקרים שנבדקו ,המגמות שנחקקו.
הקיימות של השיעור היחסי של הפולן של הדגנים ועצי האורן סקירה של אלפי פפירוסים ממצרים,
נותרו ללא שינוי.
000
לאור המחקרים החדשים ,ניתן לומר שהתמותה ממגפת הדבר
בתקופת יוסטיניאנוס הייתה זניחה באימפריה הרומית ,ושככל
הנראה היה מדובר בהתפרצויות נקודתיות שגרמו לתמותה גבוהה
מהרגיל במקומות ובזמנים ספציפיים (למשל בקונסטנטינופול
בהתפרצות הראשונה של המגפה) .כיוון שכך ,המגפה לא הייתה
גורם משמעותי בתהליכים רחבים בתקופה כמו שקיעת האימפריה
הרומית0 . מצבת קבורה של אדם שמת ממחלת הדבר, שלדים של גבר
,609ספרד ואישה שמתו
במגפה במאה
ה־ ,6גרמניה
עת־מול 268 לעיון נוסף
1. K. Harper, The Fate of Rome: Climate, Disease, and the End of an Empire, Princeton University Press, 2017.
2. L. Mordechai, & M. Eisenberg, "Rejecting Catastrophe: The Case of the Justinianic Plague", Past & Present 244, no. 1 (August 1, 2019), pp. 3–50.
"?3. L. Mordechai, M. Eisenberg, T. P. Newfield, A. Izdebski, J. E. Kay, & H. Poinar. "The Justinianic Plague: An Inconsequential Pandemic
3 Proceedings of the National Academy of Sciences 116, no. 51 (December 17, 2019), pp. 25546–25554.